משחקי הכס עונה 2 פרק 3: What Is Dead May Never Die

הפרק הקודם הסתיים בכך שג'ון חטף מכה בראש. הפרק הזה מתחיל בהשלכות הישירות: קראסטר גורר אותו לאוהל, ומגרש את מורמונט ואנשיו. כשמורמונט הולך לנזוף בו, הם מנהלים את השיחה שבספר התנהלה לאחר שגילי סיפרה לו על מה שקראסטר עושה עם הילדים שלו: השיחה שבה מורמונט מסביר לו שמשמר הלילה יודע מה קראסטר עושה. אבל שזה שווה להם כי המחסה והמידע שהוא מספק מצילים את חיי אנשי המשמר. ויש להם אויבים אחרים בחוץ. ג'ון מגלה ש"אפור" הוא צבע שקשה לו איתו. אף אחד לא מופתע. מורמונט מחזיר לו את החרב שלו – שקראסטר לקח ממנו – ומתריע בפניו לא לאבד אותה שוב. אחרי הכל, זאת היתה החרב שלו פעם.

בבוקר, כשהמשמר מתכונן לעזוב, סם משוחח עם גילי, שמבואסת מזה שהם עוזבים משאירים אותה מאחור. הוא נותן לה אצבעון שהיה שייך לאמו. אמא שלו נהגה לתפור ולתת לו לשב שם ולהקריא לה. כמובן שאביו השמוק עצר את זה כשהוא גילה. זאת המזכרת היחידה שלו מאמו, והוא נותן אותה לגילי. שאומרת שהוא לא צריך למסור אותה סתם, והוא אומר שהוא נותן אותה לה . למשמר, עד שיחזור.

בינתיים, בוינטרפל, לואין רוצה שהודור יעיר את בראן. המצלמה עוקבת אחרי בראן מאחור, בזווית נמוכה. אבל כשנערה בטירה מתבוננת ישירות במצלמה בפחד, אנחנו מבינים שזאת לא סתם מצלמה, בהיפוך של הפתיח של הפרק שעבר (היפוך, בין השאר, מכיוון שאריה גירשה את הזאבה שלה). כשהודור פותח את הדלת, המצלמה מזנקת על המיטה, וכשבראן פוקח את עיניו אנחנו רואים את קיץ, זאב הבלהות שלו. הוא מנסה להסביר את החלומות שלו ללואין, ומזכיר את הסיפורים של נאן על אנשים שיכלו לחיות בעורות של חיות שונות. כמו… אתם יודעים… זאבים. לואין מנסה להסביר לו שאין יותר קסם בעולם. בראן מספר לו על כך שהוא וריקון חלמו על מות אביהם, ולואין נותן את תשובת הספקנים הקלאסית: מה עם החלומות שלא התגשמו? הוא מספר שהוא ניסה ללמוד קסם כשהוא היה תלמיד במצודה. והקסם לא עבד. לא היה שם כלום. הוא צריך לנסות שוב. כי קסם לא עובד בעולם בלי דרקונים. ואגב דרקונים, לואין אומר "הדרקונים אינם, הענקים מתים, וילדי היער נשכחו". דרקונים. ענקים. ילדי יער. ברור?

ושוב אנו, כמו בפתיחת העונה, בסצנת דו קרב מול מלך. מלך ומלכה. המלך הוא רנלי. בעוד קטלין מגיעה לצפות, הקרב נראה שקול מאד. העידודים של המלכה מגלים לנו שאחד המתמודדים הוא לוראס. הוא מפסיד. רנלי קורא למנצח לגשת אליו, ואומר לו לקום ולהוריד את הקסדה. אמרתי "לו"? אז זהו, שלא. תכירו את בריאן, העלמה מטארת'. הזהות שלה לא מפתיעה את רנלי. אביה הבטיח שהבת שלו יודעת להילחם. לוראס עושה ברקע פרצופים של בן חמש שגנבו לו את הטרקטור. המלכה – היא אחותו של לוראס – מגנה על אחיה. אחיה שהוא המאהב של רנלי. הכל ברור?

ואז רנלי אומר לבריאן שהיא יכולה לבקש כל גמול ממנו על הניצחון, אם זה משהו שהוא יכול להעניק. לוראס ממשיך לעשות פרצופים. בריאן כורעת ומבקשת מקום במשמר המלך שלו. לוראס בבירור נגד. רנלי מסכים. הוא מאד מרוצה מעצמו. אשתו החדשה מאד יפה. אוי, נטלי דורנר. כמה שהיא יפה.

עכשיו שכל זה הסתיים, מציגים את המבקרת החדשה, קטלין. תוך ויכוחים קלים על תארים, זה של רוב, ואחר כך זה של רנלי. ובדרך אנחנו מגלים עוד טעות תיעתוק. אני מצטער. אבל, סליחה? איך Margaery זה מארג'רי? אררררג. לפחות תיעתקנו את בריאן נכון. גם זה משהו. טוב, סליחה. חוזרים לסיכום. מאג'רי יודעת את העבודה. היא מביעה קבלת פנים וצער על אובדנה של קאט. רנלי מבטיח לה את ראשו של ג'ופרי. קטלין תסתפק בידיעה שנעשה צדק. בריאן רוצה שהיא תקרא לו "מלכי" ותכרע. ולוראס מתלונן שרוב לא תוקף את טייווין ובמקביל שהוא לא בא בעצמו. מי לקח לך את הטרקטור, לוראס? "בני נלחם במלחמה, לא משחק במלחמה", עונה קאט. רנלי משועשע. לוראס מתבשל. מארג'רי יפה.

כשהם הולכים במחנה, רנלי מפגין היכרות עם אנשיו ומזג טוב. הוא אופטימי. קטלין פסימית. היא מרחמת על אבירי הקיץ עם בוא החורף. רנלי אומר לבריאן ללוות את קטלין לאוהלה. הוא אומר שהוא יתפלל זמן מה. לבד. בריאן היא… ענקית. ואני חייב לומר, היו אנשים שהתלוננו על הליהוק בטענה שהיא יפה מדי. אבל אני חושב שהליהוק מושלם. בריאן לא באמת מכוערת. היא נתפסת כמכוערת בגלל הגבריות שלה. בגלל שהיא לוחמת בעולם בו זה לא מקובל. ואת המגושמות הזאת, אי הנוחות בגופה, את זה גוונדולין כריסטי מעבירה היטב. היא לא רוצה שקטלין תקרא לה ליידי. קטלין מחבבת אותה. ובצדק.

בפייק, תיאון החליף בגדים. ואחותו בוחנת אותו מאחור. לא, לא ככה. הוא תוהה מה היא עושה שם. הוא אדיוט. הוא רוצה לדעת איך הוא יכול היה לזהות אותה כשהיא נראתה כמו ילד שמן כשהוא ראה אותה לאחרונה. גם הוא נראה כמו ילד שמן, אבל היא זיהתה אותו. ולמה היא לא גילתה לו מי היא? כי היא רצתה לדעת מי הוא. והיא חשה שהיא יודעת עכשיו.

באלון מגיע, ויש לו תוכנית: בזמן שהצבא הצפוני נמצא במערב, הם יקחו את הצפון. אולי לא את וינטרפל, אבל את כל השאר. איך הוא בדיוק חושב להחזיק בצפון? לא ברור. הוא פירט. והתוכנית שלו היא תוכנית של פירט: לפשוט על החופים, להתפרש, ולכל הטירות ייכנעו. את יארה הוא שולח עם 30 ספינות לתפוס את המבצר שבתחתית הצפון. תיאון מקבל את "כלבת הים", ספינה אחת שאיתה יוכל לפשוט על כפרי דיג. הוא נעלב. והוא חושב שרוב לא יוותר על הצפון כל כך בקלות.

קשה להיות מורמונט האב

המשפחה שלו מקבלת את הריאליזם שלו כרצון להגן על הסטארקים (למרות שכמובן יש את זה שם). מה המילים שלהם: אנחנו לא זורעים. באלון לא מוכן לקבל שום דבר מאף אחד. הוא רוצה לקחת. והוא חושב שהזמן של תיאון עם הזאבים הפך אותו לחלש. מה שמעניין, לאור העובדה שהוא הפסיד לזאבים האלה. הסטארקים הם הרבה דברים. אבל חלשים? לדברי באלון, הם לוקחים את מה ששלהם. תיאון מתלונן על כך ששלחו אותו לוינטרפל בכלל. "אתה נתת אותי. אחרי שכרעת ברך בפני רוברט ברתיאון. אחרי שהוא השמיד אותך. הוא לקח את מה ששלך, אז?" על זה הוא חוטף סטירה. ובאלון מתחיל ללכת.

"מסרת אותי. הבן שלך. הבן האחרון שלי. מסרת אותי כמו כלב שאתה כבר לא רוצה. ועכשיו אתה מקלל אותי כי באתי הביתה!" באלון עוזב.

יארה מכנה את הסטארקים "המשפחה השניה שלו", והוא מכחיש. היא לא מאמינה. היא אומרת לו לבחור, ומהר. הספינות מפליגות איתו או בלעדיו.

במעלה מלך, טיריון ושיי. היא מתלוננת. הוא רוצה שהיא לא תמשוך תשומת לב. היא עצבנית. הוא מציע לשים אותה במטבח הטירה. היא… לא בעניין. "כל גבר שטעם את הבישולים שלי אמר לי איזו זונה טובה אני". הוא מציע לה ג'וב כפיקולו. היא לא בעניין. "באנו למקום מסוכן", הוא אומר לה, ומסביר לה שסרסיי מחפשת כל חולשה שלו. ואסור שהיא תדע עליה. שיי, כמובן, מבחינה בעיקר בכך שהוא כינה אותה "חולשה" שלו. השיחה הזאת יכלה ללכת טוב יותר.

בארוחת הערב, סרסיי סועדת עם שני הקטנים שלה ועם סאנסה. מירסלה שואלת מתי ג'ופרי וסאנסה יתחתנו. סרסיי אומרת שבקרוב. בתום המלחמה. מירסלה מדברת על השמלות שלה לחתונה, ועל זאת של סאנסה. אין לסאנסה מה לומר. סרסיי נוזפת בה. סאנסה אומרת שהיא בטוחה שהשמלה של הנסיכה תהיה יפהפייה. מירסלה מחייכת בשמחה. סאנסה "סופרת את הימים עד תום הלחימה". כשהיא תוכל להישבע באהבתה למלך בעיני האלים.

טומן שואל האם ג'ופרי יהרוג את אחיה של סאנסה. "אולי", אומרת סרסיי. כן, בטח. בכוח המחשבה. אנחנו רואים איך הוא רץ לשדה הקרב. "תרצה שזה יקרה?" שואלת סרסיי. "לא. אני לא חושב כך", אומר טומן. איך הוא וג'ופרי אחים? לא ברור.

"גם אם כן", אומרת סרסיי. "סאנסה תמלא את חובתה".

בחדרה, יש לסאנסה מבקרת. זאת שיי, האמה החדשה שלה. לשיי אין מושג איך להיות אמה. מה עושים. השתיים לא… מתקשרות טוב במיוחד. שיי שואלת מה היא אמורה לעשות. סאנסה נותנת לה רשימה. אחרי התחלה קשה, סאנסה שואלת האם היא היתה אמה פעם. שיי משקרת ואומרת שכן, וממציאה מעסיקה. סאנסה מכירה את כל האצילות בעיר. שיי אומרת שהיא היתה בעיר אחרת. סאנסה חסרת אונים. שיי שואלת האם היא רוצה שתעזוב? היא בבירור לא תתנגד לרעיון. סאנסה מוותרת ואומרת לה להבריש את השיער שלה.

ועכשיו, עלילות טיריון בעיר הגדולה. לאחר שמצא מקום לשיי, הוא מוצא מקום גם למזימות. יש לו סדרת פגישות. הראשונה היא עם פייסל, שמביא לו שיקוי להקלת העיכול. טיריון חולק איתו סוד שאסור שהמלכה תדע (פייסל מבטיח): הוא רוצה לשלוח את מירסלה לדורן, ככלה לבן הצעיר של בית מארטל, מה שיבטיח את נאמנותם ואת הצבא שלהם. ועכשיו הוא מדבר עם ואריז ואומר לו שאסור שהמלכה תדע. ואריז משועשע. הוא חולק את תוכניתו להשיא את מירסלה לתיאון. ואריז מפקפק בתוכנית הזאת. אבל טיריון אומר – ובצדק – שאבא של תיאון מתעב את בני סטארק. וממשיך – אולי פחות בצדק – שהוא ישכנע את הנער לעבור לצידם. גרייג'וי ישמיד את צבאו של רוב מבפנים, והם יזכו לספינות. אבל תזכור, אסור לספר לאף אחד. עכשיו הוא מדבר לאצבעון, והתוכנית שלו כעת היא להשיא את מירסלה לרובין ארין. הסיפור הזה עוד פחות אמין מהקודם. כזכור, לייסה לא היתה מאד נחמדה לטיריון, ואצבעון זוכר את זה. טיריון רוצה שהוא יתווך. אצבעון – כי הוא טקטיקן מעולה ואסטרטג גרוע – רוצה גמול. טיריון רוצה לתת לו את הארנהל. לאחרונה, הטירה ניתנה לג'אנוס סלינט. הוא גם ימנה אותו לאדון ארצות הנהר. אצבעון מתקשה להאמין, במיוחד לאור גורלו של סלינט. הם סוגרים על ההסכם. וכזכור, אסור שהמלכה תדע.

במחנה של רנלי, הוא עסוק ב"להתפלל" עם אחיה של אשתו הטרייה. שנראה די חבול אחרי הקרב שלו. לוראס לא מאד משתף פעולה. הוא רוצה לדבר על המינוי של בריאן. רנלי מסביר לו שבריאן היא לוחמת מצוינת ומסורה לו. הוא חושב שלוראס מקנא. לוראס מכחיש בבוז, ומכנה אותה "בריאן היפה", באירוניה. רנלי רוצה להמשיך, אבל לוראס רוצה שהוא יפנה את תשומת לבו לאחותו. הוא אומר ששמים לב שהוא לא שוכב עם מארג'רי. הוא מציע להביא אותה. רנלי נותר… מבולבל.

זמן מה לאחר מכן, מארג'רי מגיעה. רנלי מזהיר אותה שהוא שתה הרבה יין. היא בסבבה עם זה. הוא מחמיא לה על השמלה. היא לא בטוחה איך היא מעדיפה אותה. כמו שהיא, או בלי חלק עליון. היא באה לנשק אותו. הוא מפטפט. ספציפית, מפטפט על כך שיופי מוסתר נחשק במיוחד. היא מנסה לעורר אותו בנשיקות. אבל אין תנועה. הוא מאשים את היין. היא פותחת את המכנסיים שלו ומנשקת ומשקיעה ביד. וכלום. רנלי נבוך. אז מארג'רי, כפרה עליה, שואלת האם הוא רוצה שאחיה יבוא לעזור. רנלי… המום. "הוא יוכל לעזור לך להתחיל. אני יודעת שהוא לא יתנגד. או שאוכל להסתובב ותוכל להעמיד פנים שאני הוא". מארג'רי היא האשה המעשית ביותר בווסטרוס. רנלי מכחיש. היא משועשעת. "אין לנו צורך במשחקים. שמור את השקרים שלך לחצר המלכות, תזדקק לרבים מהם. האויבים שלך לא מאושרים מהזיווג שלנו. הם רוצים להפריד בינינו. והדרך הטובה ביותר לעצור אותם היא לשים תינוק שלך בבטן שלי". היא מציעה לו כל דרך שירצה כשינסו שוב. "מה שאתה צריך לעשות. אתה מלך". רנלי ומארג'רי הם לא דמויות POV בספר הזה, כך שזאת סצנה חדשה והפעם הראשונה שאנחנו באמת רואים את מארג'רי בחדרי חדרים. ואני מחבב אותה יותר עכשיו.

במעלה מלך, טיריון הולך לבקר את אחותו. היא לא מרוצה ממנו. היא שמעה על תוכנית דורן. הוא מעמיד פנים שזאת האופציה היחידה – ואני חושב שזאת מלכתחילה היתה המועדפת עליו – ומסביר שזה המקום הבטוח ביותר בשבילה. סרסיי מכניסה לכאן גם את הכעס שלה על כך שנשלחה אל רוברט. היא חושבת שהוא מטורף. טיריון מנסה לפייס אותה. היא מאיימת. "גם לנד סטארק היה מסמך". הוא מסביר לה שזה סגור. שהיא לא יכולה לעצור את זה. הוא מנסה להסביר לה ששם היא תהיה בטוחה ומסביר לה בדיוק מה יקרה לה אם העיר תיפול. היא מגרשת אותו בדחיפה וצרחות. הוא עוזב.

בפייק, תיאון כתב מכתב. מכתב לרוב, שבו הוא מזהיר אותו כנגד תוכניתו של אביו. ואז הוא שורף את המכתב. לבד. בחושך. ובבוקר, הוא מקדיש את עצמו מחדש לאל הטבוע של איי הברזל. לנגד עיני משפחתו. הוא נראה שונה. קשה יותר. והוא אומר את מילות ההקדשה הקבועות לאל הטבוע: "מה שמת לא יכול למות, כי אם לקום שוב, קשה וחזק יותר". ואכן, כך הוא נראה. לא שזה גורם לאבא שלו או לאחותו להיראות מרוצים.

ואנו חוזרים לטיריון, שזוכה לביקור עצבני מאצבעון. הוא מבין שרימו אותו. הוא כועס. הוא מבין שלא יקבל כלום, ורוצה שטיריון לא יערב אותו ברמייה הבאה שלו. טיריון מיצר על כך, כי הוא אמור היה להיות החלק המרכזי ברמייה הבאה שלו. זאת שנועדה לשחרר את ג'יימי. אצבעון לא חושב שרוב ישחרר אותו, אבל טיריון חושב שאולי קטלין תסכים. הוא שולח אותו למצוא את אהובתו הישנה.

קשה להיות סרסיי

אז מגיע ברון, שמצא את פייסל, ולא לבדו. הם באים אליו, וטיריון מביע את אכזבתו. פייסל מכחיש שסיפר משהו לסרסיי ומנסה להאשים את ואריז. זה לא עובד, כמובן. טיריון מסביר לו מה התוכנית היתה. פייסל מכחיש, וטיריון מבקש להוריד את זכרותו ולהאכיל אותה לעיזים. איש ההרים שלו מתלונן שאין עיזים. טיריון רוצה שהוא יסתדר עם מה שיש.

"כמה זמן ריגלת בעבור אחותי?"

"כל מה שעשיתי, עשיתי בעבור בית לאניסטר. תמיד. אביך. שאל אותו. תמיד שירתתי אותו. מאז ימי המלך המטורף. בהוראת טיריון, הזקן של פייסל מקוצר.

"בכמה ימינים בגדת, פייסל? אדארד סטארק, ג'ון ארין?" פייסל ממהר להתגונן בכך שארין ידע את האמת על המלכה. טיריון מאשים אותו שהוא הרעיל את ארין. פייסל מכחיש. טיריון מאשים שהוא נתן לו למות. את זה הוא כבר לא מכחיש. טיריון שולח אותו לתא שחור. פייסל מייבב. טיריון נותן מטבע לזונה שהיתה איתו. "על הטרחה שלך". כשהוא נאבק, פייסל נראה הרבה פחות שברירי. טיריון נותן לה עוד מטבע.

ואריז מבקר אצל טיריון, וטוען ששיי מסתדרת היטב בשירותה של סאנסה. טיריון חש הקלה. הוא מגיב בדיוק ההפך מאצבעון על המהלך של טיריון: הוא מחמיא לו, ושואל בעדינות האם הוא צריך לדאוג, לאור העובדה שהמועצה הקטנה מצטמצמת. טיריון זוכר את הרקוררד של המועצה בכל הנוגע לימינים. ואריז שואל אותו חידה:

"שלושה אנשים גדולים עומדים בחדר. מלך, כוהן ואיש עשיר. ביניהם עומד שכיר חרב פשוט. כל אחד מהאנשים הגדולים אומר לשכיר החרב להרוג את שני האחרים. מי חי? מי מת?"

"תלוי בשכיר החרב", טוען טיריון.

"באמת? אין לו כתר, או זהב או את חיבת האלים".

"אבל יש לו חרב, את כוח החיים והמוות".

"אבל אם סייפים מושלים, מדוע אנחנו מעמידים פנים שכל הכוח בידי המלכים? כשנד סטארק איבד את ראשו, מי היה אחראי באמת? ג'ופרי? המוציא להורג, או משהו אחר?"

טיריון החליט שהוא לא אוהב חידות.

"כוח", אומר ואריז, "נמצא היכן שאנשים מאמינים שהוא נמצא. זה תכסיס. צל על הקיר. ואדם קטן מאד יכול להטיל צל גדול מאד". ואריז טוב מאד במה שהוא עושה.

אי שם בדרך לצפון, אריה ויורן ערים. היא משחיזה את מחט. הוא נכנס לחדר – או אסם – בו היא יושבת. הוא חושב שהיא צריכה לישון. היא לא יכולה. הוא מציע לה משקה, אבל היא לא אוהבת את הטעם. "לא שותים את זה בשביל הטעם, למען האמת".

היא רוצה לדעת איך הוא ישן, לאור הדברים הנוראיים שראה. "איך אתה ישן כשיש לך את הדברים האלה בראש שלך". הוא אומר שהיא לא ראתה. אבל כשהיא עוצמת את עיניה, היא רואה את כולם עומדים שם: ג'ופרי, המלכה, סאנסה.

אז יורן מספר לה סיפור. על האיש שהרג את אחיו, כשהוא היה ילד. ועל כך שהוא אמר לעצמו את שמו של הרוצח, ווילם, כל לילה. כל לילה. הוא כבר לא זוכר את פני אחיו, אבל כן את פניו של וילם, בחור נאה ותכול עינים. ויום אחד וילם חזר, והוא תקע את הגרזן שלו כל כך עמוק בראש שלו שקברו אותו איתו, ואז לקח את הסוס שלו ורכב לטירת שחור. ואז, אחרי הסיפור, יש קולות ותרועות. יורן מורה לאריה וגנדרי להתחבא, ולברוח צפונה אם הדברים ישתבשו.

כולם יוצאים, ולומי לוקח את הקסדה של גנדרי, שהותיר אותה מאחור. בחוץ ממתין סר אמורי לורץ', אציל תחת הלאניסטרים. הוא לא איש נחמד. הוא מחפש את הממזר. יורן אומר שיש לו הרבה ממזרים. לורץ' רוצה שיורן יוריד את הנשק שלו. יורן מסרב, וחוטף חץ מרובה קשת. ואז יורן הורג כמה וכמה מהלוחמים שלו, עם החץ בתוכו. אבל הוא אחד, והם רבים, ולורץ' תוקע לו חרב בעורף. הילדים רצים, אבל עגלת הכלוב של הרוצחים עומדת לעלות באש, והם קוראים לאריה. היא נותנת להם גרזן שישברו את המנעול. גנדרי נשבה. ואז גם אריה. האיש שתפס אותה לוקח לה את החרב.

גם פשטידה נשבה, וחשוב לו מאד להבהיר שהוא נכנע.

לומי חטף חץ ברגל. בברך, למעשה. מתי הגענו לסקיירים? בכל מקרה, הוא אומר שהוא לא יכול ללכת, ומציע שיסחבו אותו. והוא חוטף את מחט בצוואר. ומת.

לורץ' אומר שהם מחפשים ממזר בשם גנדרי. "תמסרו אותו, או שאתחיל לקחת עיניים". אמרתי לכם שהוא לא איש נחמד. גנדרי מתלבט מה לעשות, ואריה מקדימה אותו. "אתה רוצה את גנדרי? תפסת אותו כבר. היא מתבוננת בלומי, ובקסדה שמוטלת לידו. "הוא אהב את הקסדה הזאת". קרדיטים.

אודות דידי חנוך

עורך וואלה! TECH לשעבר, עורך סדרות המד"ב של אופוס ומודן לשעבר. מתרגם. אוהב גאדג'טים ואינטרנט. ובעיקר גאדג'טים שיש בהם אינטרנט.

פורסמה ב-אפריל 19, 2012, ב-מד"ב, תרבותי ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 9 תגובות.

  1. דידי,
    אוהב לקרוא אותך.
    לא ברור לי מה מטרתו של סיקור הפרקים המקיף הזה.
    זו לא פרשנות, לא ביקורת אלא רק תיעוד.
    והתיעוד הוא בפרק עצמו. (הוא מצולם וכל זה…)
    לא חבל על הפוסטים הללו?.
    שבוע נעים…

    • מה מטרתו? אין לו מטרה. אני נהנה לכתוב את זה. אנשים נהנים לקרוא את זה. The end.

      • אני חושבת שמה שחסר בסיקור הזה היא ההשוואה לספרים שהיתה בסקירות של העונה הראשונה, מכיוון שיש הצמדות לעלילה הגדולה אבל המון דמויות שהושלכו בעונה הזו.

        • מסכימה. השוואה לספרים מאוד תוסיף. ואגב, אני רוצה להגיד שאני אוהבת את ההתייחסות שלך לדמויות כאל מכרים ותיקים.

  2. תודה דידי,
    ראוי לציין את הליהוק הנפלא של הסדרה , שבא לידי ביטוי גם בפרק הזה באמצעות נטלי דורמר כמרגרי טיירל.
    http://www.imdb.com/name/nm1754059/

  3. גם אני נהנה לקרא את הסיכום הזה, זה יכול להיות פתח לדיון, וזה יכול להיות תזכורת – הרבה יותר מהר לקרא מאשרלצפות בחמישים דקות….

  4. אני צופה בפרקים בארה"ב ויש מילה פה ושם שלא מובנת במבטא של השחקנים שהסקירה הזו מבהירה לי. למשל במבטא המוזר של אריה חשבתי שהמשפט האחרון בפרק היה "הוא השאיר את הקסדה הזו" left ועכשיו הבנתי שהאי אמרה loved. מגניב. תודה :-)

  5. אשמח אם תדגיש בצורה כלשהי את הפרשנות שלך, משום שאת הפרק עצמו אני רואה ומיותר לי לקרוא את הכל

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 1,996 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: