מי מפחד מטכנולוגיה?

ארז רונן הוא כותב מוכשר. כאשר סגני לשעבר ויורשי בהווה, דניס ויטצ'בסקי, הביא אותו לכתוב בוואלה!, שמחתי. אבל הביקורת שלו בוואלה! TECH על Mass Effect 2 העלתה לי את הסעיף. אני לא יכול להגיב לשאר חלקי הביקורת, מכיוון שעוד לא שיחקתי במאס אפקט 2 (אני מחכה להרחבה של דרגון אייג', ואני מחכה שמישהו שאני סומך עליו ושמכיר את פוביית החרקים שלי ישחק בו ויידווח האם אני בכלל מסוגל נפשית לשחק בו). אבל אי שם באמצעה  נמצאת הפסקה הבאה:

מדע בדיוני לא מוגדר על פי מקום ההתרחשות שלו (במקרה שלנו: חלל), וגם לא על פי מספר החייזרים שלו. סיפור מדע בדיוני מוגדר באמצעות הקונפליקט המרכזי שהוא מציג. במקרה הקלאסי הקונפליקט הזה עוסק בפחד מהטכנולוגיה (לא סתם הז'אנר הגיע לשיאו בתקופת המלחמה הקרה).

וואו. כמה בעיות שיש לי עם ההגדרה הזאת. ראשית, מקום ההתרחשות הוא מרכיב לגיטימי בהגדרת מד"ב. מכנים את זה "תיאוריית הריהוט", וכמה מהטובים ביוצרי הז'אנר מאמינים בה. בקצרה, תיאוריית הריהוט אומרת כי אם יש חלליות ורובי לייזר, זה מד"ב, ואם יש דרקונים וקסם, זה פנטסיה. פשטני? כן. ותכלס, זאת בהחלט לא התיאוריה החביבה עלי.

אבל היא בהחלט עדיפה על "הקונפליקט המרכזי שהוא מציג". אתם יודעים מה עוד מוגדר על פי הקונפליקט המרכזי שהוא מציג? דרמה. כל דרמה. דרמה היא, בהגדרה פשטנית, סיפור עם קונפליקט. מד"ב – לפי ההגדרה המקובלת עלי – הוא סיפור שהקונפליקט שלו מוצג בעולם שיכול להתקיים, יכול היה להתקיים בעבר או יכול להתקיים בעתיד, אבל לא מתקיים בעולם שלנו כיום.

פחד מטכנולוגיה? שמישהו יספר על זה להיינליין

אבל אם החלק הראשון מבטל הבחנה לגיטימית והחלק השני הוא שטות, הרי שהחלק השלישי הוא, בעיני, פוגעני. הקונפליקט הבסיסי והקלאסי של מד"ב הוא שינוי. משהו משתנה בעולם, והסיפור או הספר בוחן השפעות – מצומצמות או רחבות – של השינוי הזה. המשהו הזה יכול להיות טכנולוגי, והוא גם יכול להיות שלילי. אבל הוא לא בהכרח זה ולא בהכרח זה. למעשה, במד"ב הקלאסי, זה של יוצרים כמו היינליין ואסימוב, השינוי היה בדרך כלל תערובת של טוב ורע.

הסופרת לויס מקמאסטר בוז'ולד כתבה לפני שנים שמייקל קרייטון ז"ל – אולי המובהק ביוצרי "טכנולוגיה זה מפחיד" כותב אנטי מד"ב, מכיוון שהעיסוק בשינוי הטכנולוגי בספריו הוא לא בחינה של השפעותיו, כי אם חיפוש אחר דרך לעכב, ובסופו של דבר לבטל את השפעותיו.

מד"ב הוא ז'אנר שהחשובים ביוצריו – ורוב החובבים – מצאו בטכנולוגיה נושא מרתק לעסוק בו. המד"ב כסוגה מודרנית נולד וצמח במאה העשרים, מאה שבה המין האנושי חזה ביותר שינוי טכנולוגי מאשר בכל אלף שנים שקדמו לה. המאה העשרים היתה המאה של השינוי, והמד"ב היה ספרות השינוי. זאת הסוגה הספרותית _היחידה_ ששינוי עומד בלבה. ומדע בדיוני קולנועי וטלויזיוני טוב הלך, ברובו, בעקבות הספרות.

האם יש מד"ב טוב וחשוב שמונע במידה זו או אחרת מפחד מטכנולוגיה? ודאי. אבל הוא מתגמד לעומת המד"ב שרואה בטכנולוגיה כלי חשוב וחיובי בעיקר. ומתגמד באמת לעומת המד"ב הטוב והחשוב שבו הטכנולוגיה היא כלי. כלי ליצירת קונפליקט. כלי להבנת העולם והמציאות בהם אנו חיים. כלי לעורר מחשבה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s