דידי צופה באיידול – טופ 11

היה שבוע די עגום באיידול. מי שבחר בילדה בת 17 כמנטורית זקוק לאשפוז, והתוצאות בשטח היו עגומות. ואני חושש מאד בנוגע לשבוע הבא. נו, לפחות כנראה יהיה מעניין.

לי דווייז – The Letter

צריך לתת בראש. דחוף (תמונות: Fox)

הנסיונות שלו להפוך ל"פרפורמר" היו מוצלחים למחצה. נראה שהוא משתדל, אבל זה לא לגמרי עבד. הקול שלו הצליח לסחוב אותו לביצוע טוב, אבל זה רק ביצוע "טוב". אם לי רוצה להגיע לטופ 4 או טופ 3, הוא חייב להעביר הילוך. והוא חייב לעשות את זה בקרוב.

פייג' מיילס – Against All Odds

שיר נוראי. באמת. טופ 20 של השירים הנוראיים. אבל הביצוע של פייג' הוסיף רמות חדשות ומרגשות של זוועה. הזיופים בהתחלה היו קשים. אחר כך השתפרה קצת, וסתם לא היתה טובה במיוחד. לו רק היתה שוב חולה, זה יכול היה להיות מעניין. מעניין האם כיף בעולם הפנימי של סיימון בו היא היתה "כל כך טובה לפני שבועות". אולי היא היתה טובה בהוליווד, אבל מאז היא נעה בין "איומה" ל"לא כל כך איומה". למי ששונא את השיר פחות ממני, מומלץ מאד לשמוע את הפרק המעולה הזה של תוכנית הרדיו This American Life בו יש סיפור נהדר עליו, שגרם לי לשנוא אותו פחות. ולחבב את קולינס יותר. יש באותו הסיפור גם שיר נהדר של The Magnetic Fields.

טים אורבן – Crazy Little Thing Called Love

וואו. פשוט אין דרך שבה ההופעה הזאת לא היתה מביכה. השירה. המניירות. הפרצופים. ההחלקה לבמה בעוד הקול שלו נעלם. הביקור בבור המעריצות. בשלב הזה, אני פשוט לא סובל אותו.

אהרון קלי – I Don't Wanna Miss A Thing

הנה מה שטוב בדלקת גרון: זה גורם לאנשים לשיר בתוך מגבלות הקול שלהם. וכפי שסיימון ציין בשבוע שעבר, אהרון הרבה יותר טוב כשהוא לא מנסה לשיר מעבר למגבלות הקול שלו. השבוע הוא התחבר רגשית יותר מבעבר, והיה ארצ'ולטה לא רע בכלל. שזה די נורא מבחינתי. ו… וואו. רייאן אשכרה קרא לו ארצ'ולטה.

קריסטל באוורסוקס – Me and Bobby McGee

הזמרת הראשונה בתולדות התוכנית שיצאה טוב מלשיר ג'אניס (פעמיים. בשלב האודישנים) חזרה לזה שוב. והפעם היא לא יצאה "טוב", היא יצאה גדולה. אני *מאד* סקרן לדעת מה ה"תוכניות הגדולות" שלה לשבוע הבא.

מייק לינץ' – When A Man Loves A Woman

הופעה נקייה משטויות יחסית למה שראינו ממנו לאחרונה. אפילו טובה, בסך הכל. אבל השיר היה טוב מהביצוע. ומהסיבות שקארה ציינה. זה היה ביצוע שקצת רוקן את השיר מהעוצמה שלו.

מתחילה להתפתח?

אנדרו גרסיה – I Heard It Through The Grapevine

אוי, אנדרו. עד מתי תיקח את הקול היפהפה שלך לכיוונים הלא נכונים? הוא ניסה השבוע להתחבר למילים, אבל זה הרגיש כל כך מעושה ומזויף. וכל כך נחות לעומת המקור. יותר טוב מהשבועיים האחרונים, אבל זה לא באמת אומר הרבה. וקארה צודקת, הוא מבולבל.

קייטי סטיבנס – Big Girls Don't Cry

זה היה ביצוע מעניין יותר מרוב מה שראינו מקייטי עד השבוע. והיא בחרה סוף סוף במשהו שהיא התחברה אליו באמת, והחיבור ניכר. ווקאלית, היו לה כבר ערבים טובים יותר, אבל לפחות לא ראיתי על הבמה את רובוט המוזיקה הקטן.

קייסי ג'יימס – The Power Of Love

אני לא אוהב להשתמש במשפטים הקבועים של השופטים, אבל היה משהו מאד קריוקי בהופעה הזאת. הוא נשמע מ-א-ד דומה למקור. מצד שני, זאת היתה הופעה אנרגטית ומהנה. והוא נשמע טוב. והנה סיימון קלע באופן מדויק יותר מ"קריוקי". הוא נשמע כמו להקת קאברים של שירי שנות השמונים. בול פגיעה.

דידי בנעמי – You're No Good

בדיוק ההיפך ממייק: הביצוע היה טוב יותר מהשיר. בשבועות האחרונים, היא השתפרה מאד בכל הנוגע להעברת המסר של השירים, ובסיפור הסיפור שלהם. אבל השיר לא עשה לה שום טובות, ואין תשובה שנואה עלי יותר מ"אני נהניתי". לאף אחד לא אכפת שאת נהנית, אם הקהל לא נהנה. אני דווקא נהניתי.

שיוון מגנוס – Superstition

ביצוע מאד מעניין, ומלא ביטחון ואנרגיה. אבל פחות טוב מהביצועים שלה בשבועיים האחרונים. קשה לשיר שירים של סטיבי וונדר. אבל לפחות היא לא משעממת ובטח לא מפחדת.

בוטום 3: פייג', טים, קייטי

צריכה ללכת: פייג' מיילס

עפה: פייג' מיילס

בין אם היא תנצח או תפסיד, זאת העונה שלה

מהמוצדקות שבהדחות. אבל יכול להיות שזה הזמן להתחרט על האדישות שבה קיבלתי את ההדחות של לילי וקייטלין. לא היה להן סיכוי לנצח, ולא אהבתי אותן במיוחד. אבל חזוס. הן היו ה-ר-ב-ה יותר טובות מכמה מאלה שנשארו. אפילו אלכס, עם השיער הנוראי שלו, היה יותר טוב מפאקינג טים אורבן.

הדירוג

10. טים אורבן. אני מבין שהוא חתיך, אבל אולי די?

9. אהרון קלי. לפחות הוא מתראיין טוב יותר מארצ'ולטה המקורי.

8. קייטי סטיבנס. מתחילה להתפתח? אולי. ואולי מאוחר מדי.

7. אנדרו גרסיה. בשלב הזה, הוא מבוהל ומבולבל. אם לא יתעשת, יעוף בקרוב.

6. מייקל לינץ'. הכי אובר רייטד

5. קייסי ג'יימס. איך יתמודד עם שבוע R&B? יהיה… מעניין?

4. לי דווייז. חייב לתת בראש.

3. דידי בנעמי. כשהיא בוחרת שירים נכונים, היא קונטנדרית.

2. שיוון מגנוס. הכי מעניינת.

1. קריסטל באוורסוקס. הכי טובה.

מחשבה אחת על “דידי צופה באיידול – טופ 11”

  1. אני חייבת להודות ששנה שעברה לא סבלתי את הטור שלך , אבל אחרי הזוועה שוואלה שמה במקמוך מצאתי את עצמי מתגעגעת.
    תודות לגוגל מצאתי אותך שוב 🙂
    איזה כיף שחזרת לכתוב על איידול.
    אני חושבת שהבעיה הכי גדולה של העונה שלא משנה מה אתה חושב על אדם הוא הייה ענק ! הוא הייה המתחרה הכי מוכשר של איידול, וקשה לבוא אחרי הטוב ביותר כי לא משנה מה הם יעשו הם לא יגיעו לקרסוליים שלו ולהצלחה שיש לו אחרי איידול ואולי בגלל זה העונה הזאת קצת משממת אותי.
    אבל דבר אחד יש להגיד וזה שקריסטל או לי יהיו הזוכים שניהם מדהימים ואני חושבת שללי יש יתרון כי הוא אנדרדוג בקושי ראו אותו באודישנים הוא צנוע הוא נראה מבוהל רוב הזמן הראיונות אבל כאשר הוא שר אפשר לראות כמה הוא מדהים (כן כן אני מאוהבת) ובכלל הקול שלו פשוט מדהים ! וההופעה של השבוע (טריט מי לייק א ליידי) הייתה מדהימה מחכה כבר לטור החדש ועידכון של טוויטר\פייסבוק (אני הצטרפתי ללי כמובן )

    ושוב איזה כיף שמצאתי את הטור החדש 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s