מחירות לעבדות לחירות – על פיירפליי ודולהאוס

לאחרונה לקחתי על עצמי משימה. לא משימה קשה האמת. אפילו די קלה, מסיבה טובה ומסיבה רעה. המשימה? צפייה מחודשת בפיירפליי ובסרניטי, הסרט שבעקבות הסדרה. אני מניח שאתם יודעים מה הסיבות: זאת היתה תוכנית נהדרת. והיא בוטלה ממש מהר.

צפיתי בסדרה משתי סיבות. האחת היא שממש בא לי. היה לי דחף. ולא יצא לי לצפות ב-DVD של סרניטי מאז שקניתי אותו. הסיבה השניה היא שרציתי להשוות בינה לבין הסדרה השניה של ג'וס וידון ששודרה בפוקס ובוטלה מהר מדי: דולהאוס. אזהרה מראש: יהיו כאן ספוילרים. לשתי הסדרות.

בחרה בחיים שלה (תמונות: פוקס)

יש קונצנזוס ברור שפיירפליי היתה סדרה טובה יותר מדולהאוס. כמעט ולא נתקלתי באנשים שצפו בשתי הסדרות וחושבים אחרת. וזה מובן. פיירפליי היתה כיפית יותר. לנייט פיליון יש יותר כריזמה בבוהן ממה שיש לאלייזה דושקו בכל הגוף. ואלן טודיק היה בכל הפרקים של פיירפליי, ורק במעטים מאלה של דולהאוס.

שתי הסדרות נפגעו משמעותית על ידי פוקס, הרשת המשדרת. פרנסי פוקס לא חשבו שסרניטי, הפרק הכפול שאמור היה להיות הפיילוט של הסדרה, מתאים לתפקיד, אז ווידון וטים מיניר נאלצו לכתוב פרק חדש בפרק זמן קצרצר, ולמרות שהפרק הזה – The Train Job – הוא פרק חביב בהחלט בפני עצמו, הוא לא מתקרב לאפקטיביות של סרניטי. אבל הפגיעה של פוקס בפיירפליי היא כאין וכאפס לעומת מה שנעשה לדולהאוס. הפיילוט המקורי של דולהאוס לא שודר מעולם. ובמקום להתחיל לספר את הסיפור שלו, נאלץ ווידון לעייף את צופיו בסדרה של פרקים עצמאיים בהם התאפשר לו רק לטפטף את התקדמות העלילה.

הרייטינג של שתי הסדרות מעולם לא התאושש. העונה החלקית של פיירפליי נותרה עומדת לבדה כעונה הטובה ביותר של סדרת מד"ב שמתרחשת בחלל. ודולהאוס מעולם לא מיצתה את הפוטנציאל שלה, למרות ששרדה שתי עונות מקוצרות.

והפוטנציאל הזה הוא הדבר שמעניין אותי. פיירפליי, למרות מותה בטרם עת, זכתה להיות בזמן הקצר הזה כל מה שהיא היתה אמורה להיות. בדולהאוס, זה מעולם לא היה המצב. הסדרה הופקה בפיקוח צמוד ומשתק של הרשת המשדרת, וניזוקה ממנו משמעותית. הפיקוח הזה שוחרר רק לקראת סוף הסדרה, כשג'וס וכל המעורבים ידעו שהם כותבים למעשה את הסוף, ואז היה עליהם לחץ אחר – להביא את הסיפור שלהם לידי סיום.

וזה כואב מכיוון שמתחת לכל הבעיות של דולהאוס, היה גרעין של סדרה שהיתה יכולה להיות – היתה צריכה להיות – הסדרה הטובה ביותר של ווידון, ואולי סדרת הז'אנר הטובה ביותר ששודרה בטלויזיה. והנקודה בה אני רוצה לחדד את הטענה הזאת היא זנות.

פיירפליי היתה סדרה עם זונה. אינארה אמנם לא ראתה את עצמה כך, אבל העולם סביבה – ולא רק מאל – התייחס אליה כך שוב ושוב. אבל דולהאוס היתה סדרה על זנות. על סחר בבני אדם. על ההשפעה של תפיסת אנשים כרכוש, כמטבע עובר לסוחר, על החברה. הטכנולוגיה אולי הביאה ישירות לאפוקליפסה, אבל היא היתה רק גורם מאפשר. האפוקליפסה נגרמה על ידי גישה, על ידי תפיסה. היא נגרמה על ידי אנשים – בעיקר גברים – שראו בבני אדם רק קליפות ריקות לשימושם, בדרך זו או אחרת. לצופים שאולי לא הבינו את המשל, הגיש ווידון את סיירה/פרייה, שלא "בחרה" להיות בובה בשום דרך. היא הותקפה מינית, ואז נלקחה בכוח מחייה.

דולהאוס היתה סדרה על המסלול שמוביל מזנות לעבדות, על סחר בבני אדם. היא סדרה על נושאים טורדי מנוחה. היא סדרה על פשע מהסוג הנורא ביותר: רצח. אונס. סחר בבני אנוש. פיירפליי, לעומתה, היתה סדרה על פושעים, והיו בה זונות. אבל הם לא היו הנושא. הם היו האמצעי של ווידון לעסוק בנושא ההפוך מזה של דולהאוס: חירות אישית. בפיירפליי, אינארה ונאנדי בחרו בדרך שלהן, וכמותן גם שאר העובדים ב-Heart of Gold. כפי שמאל וצוות הסרניטי בחרו לחיות בשולי החברה, בשולי החוק. וזה היה בסדר. זה לא היה קל, אבל זה היה מוסרי.

גם היא גיבורת הסדרה

כשאנו בוחנים את שתי הסדרות, מצטיירת תמונה שאותה ניתן לשרטט במונחים הגסים הבאים: זנות = רע. זונות = טוב. אלה מונחים גסים, כמובן. ובשתי הסדרות יש יוצאים מן הכלל. בפיירפליי, זאת היתה צ'ארי, הזונה שבגדה ושילמה על בגידתה באובדן המקום שלה במשפחה החלופית של "לב הזהב". בדולהאוס, זאת קילו. קילו היא אחת הדמויות המשניות ביותר בסדרה. ברוב ההופעות שלה, היא בעיקר שימשה להדגמה של המכשיר שגורם לבובות להתעלף. הסיבה היחידה שאני זוכר אותה באמת מהפרקים ההם היא שהשחקנית שמשחקת אותה היא מאוריסה טנצ'רואן, שהיתה תסריטאית בדולהאוס ובדוקטור הוריבל, ושיחקה בדוקטור הוריבל את גרופי מס' 1. אבל ב-Epitaph 2, פרק הסיום של הסדרה, קילו זוכה לקבל במה משלה, בתור חברה בצוות של ויקטור/אנתוני, ובתור מנהיגת הניסיון למרוד. הגמול שלה היה מוות.

אלפא, הבובה שמרדה בממסד, הוא לא, בסופה של סדרה, בצד של הרעים. כי הוא בובה – זונה, רכוש – שמרדה בתפקיד שיועדה לה. הוא אויב של הממסד, אויב של האנטגוניסטים האמיתיים של הסדרה. הוא זוכה לסוף של גיבור. הוא מצטרף למאל, שמעולם לא הפסיק באמת להילחם במלחמת העצמאות שלו. הוא מצטרף לבאפי, הקוטלת הראשונה בהיסטוריה – למיטב ידיעתי – שמרדה בהצלחה בצופים – מוסד גברי ביסודו, למרות שבהווה של הסדרה יש בו גם נשים. והוא מצטרף לאקו ואדל, גיבורות הסדרה (כן, לטעמי אדל דה וויט היא גיבורת דולהאוס לפחות באותה המידה כמו אקו). היריבות שבחרו לשתף פעולה. הזונה והסרסור שהחליטו לתקוע מקל בגלגלי המכונה. ונכשלו. וניסו שוב. והצליחו.

יש קוצנזוס ברור שפיירפליי סדרה טובה יותר מדולהאוס, אבל זה קוצנזוס שאני חולק עליו. לפיירפליי היתה משימה קלה יותר, והיא ביצעה אותה נהדר. דולהאוס לא ביצעה את המשימה שלה באופן מושלם. לעתים היא היתה רחוקה מכך. אבל המשימה שלה היתה הרבה יותר קשה. הרבה יותר שאפתנית. אם היא היתה מקבלת הזדמנות אמיתית, היא היתה יכולה להיות סדרת המדע הבדיוני הטובה ביותר אי פעם.

3 מחשבות על “מחירות לעבדות לחירות – על פיירפליי ודולהאוס”

  1. [נכנס לפול גיק מוד]
    פוסט נאה ובהחלט מסכים: דולהאוס היא סדרה עם מסר חזק ועמוק, פיירפליי היא בידור נטו (למרות שגם שם, דרך הסיפור של ריבר, בולטת תמה של דיכוי הפרט על ידי התאגיד, והתמה הזאת עוד יותר מוקצנת כשמדובר בעלילה של סרניטי). בכל אופן, יש לי בעיה עם הפסקה האחרונה שלך. אני לא חושב שזה הוגן לשפוט את שתי הסדרות על אותו הספקטרום. כסדרת מד"ב שהתרחשה במרחב גלקטי בהיקפו ובסביבה לא-ארצית בעליל, פיירפליי נהנתה מחופש אמנותי שדולהאוס היתה יכולה להרוויח ממנו הרבה, לו היה הדבר אפשרי. למעשה, דולהאוס לא רק שלא נהנתה מחופש שכזה, היא סבלה בצורה מפורשת מהעדרו. בהחלטה למקם את העלילה וההתרחשויות באל.איי של ימינו, ווידון ללא ספק ידע שהוא ייאלץ לסמוך על עקרון ה-suspension of belief של הצופים יותר מכפי שעשה בפיירפליי או בבאפי, סדרות שבמופגן מתרחשות במציאות אלטרנטיבית ולכן מראש משחררות את הצופה מהצורך להפעיל את מנגנוני הסקפטיות. אבל הטעות הגדולה יותר היתה במשקל הכבד כל כך שטכנולוגיה מופרכת קיבלה בדולהאוס. כך יצא שבשלב כלשהו בעונה השניה, איבדתי לחלוטין את האמון בדמויות כמו טופר, שעשה עם טכנולוגיה בעולם קרוב-למציאותי מה שסופרים רבים היו חוששים לעשות עם מכשפים בעולם בדיוני מלא בקסם. והקטע עם מכשירי המחיקה-מרחוק בכלל ריסק את מעט האמינות שעוד נשארה. הרי כל יצירת מד"ב או פנטזיה זקוקה לגבולות ברורים שיגדירו מה אפשר ומה לא אפשר לעשות בעולם בו היא מתרחשת; מותר ליוצר להתפרע, אבל החוזה הלא כתוב בינו לבין הקורא/צופה צריך להיות כזה שמאפשר לו להתפרע. חוזה כזה התקיים בפיירפליי, באנג'ל ובבאפי. ודאי שבדוקטור הוריבל. החוזה הזה היה מוגבל יותר בדולהאוס.

  2. אני ממש גרועה בתגובות, זה פורמט שטרם הצלחתי לפצח.

    זה נורא מעניין מה שאתה אומר על מיצוי הפוטנציאל של שתי הסדרות, גם אני לקראת סוף דולהאוס התחלתי ממש להתרגש, זה הרגיש חתרני.
    חתרנות, יש לה ריח טוב.

    ההתעסקות של ג'וס ווידן בטוב / רע (ונגזרותיו) היא הכי טובה שנתקלתי בה בטלוויזיה, הוא כותב דמויות כל כך עגולות ושלמות שאני מתפלאת שהן יכולות לצעוד ברחוב בלי להתגלגל
    יש כמה דמויות מדהימות בדולהאוס, כלומר, אם מניחים בצד את הגברת הראשונה של ההתמתחויות המיותרות: טופר, דה וויט וויסקי (דר' סונדרס, בשבילכם) הן דמויות מדהימות בעיניי. (רציתי לכתוב שיותר מדמויות המשנה בפיירפלי, אבל נזכרתי בפֵטיש קיילי שהיה לי וחזרתי בי)

    אה, תגובה, זה הדבר הקצר הזה, לא פוסט.

    אז הפוסט שלך מקסים ומרתק ותודה.

  3. כתבה מאוד מאוד יפה, ויצרת הקבלה יפה שלא שמתי לב אליה בין דולהאוס ופיירפליי.

    בהקשר אחר, אפשר לומר משהו על דרך היצירה של שתי הסדרות. פיירפליי הייתה כולה ג'וס, הרעיון לסדרה היה שתול במוחו שנים לפני שזו נולדה ועלתה לאוויר, היה בה מסר עמוק, לא רק ברמה הסיפורית, אלא גם ברמה ההפקתית. פיירפליי הייתה קפיצת אמון נורא גדולה של פוקס בווידון, ופוקס היו המפסידים פה כאשר החליטו להתערב (דו פרצופיות היא נושא שבעצמו חוזר הרבה בפיירפליי, שלא לדבר על דולהאוס).

    דולהאוס הייתה רצון של כמה אנשים, לא רק של ג'וס אלא גם של דושקו וגם של אנשי פוקס. בגדול, היה שם סלט ברמה ההפקתית, וזה ניכר לדעתי לאורך כל הסדרה, גם בסופה. ולדעתי, העובדה שהתערבות הפקתית הייתה ניכרת יותר בדולהאוס הופכת אותה לפחות טובה, או אולי לפחות ראויה בעיניי. בפיירפליי, בכל פרק הורגש שג'וס נותן את הטון, הורגשה אהבה לדמויות ולאירועים שהתרחשו, זה היה רומן שנגמר רק כשהתחיל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s