דוקטור יש רק 11 (בינתיים)

אתמול שודר בבריטניה הפרק הראשון של העונה החדשה של דוקטור הו. העונה החדשה מביאה איתה שני שינויים עיקריים, שהאחד גרם למעריצים (ברובם) לשמחה רבה, והשני לאימה. השינוי הראשון הוא הפיכתו של סטיבן מופאט לתסריטאי הראשי של הסדרה.

מופאט הוא האיש מאחורי הפרקים הטובים ביותר של הדוקטור מאז שובה של הסדרה למסך: הצמד הנפלא The Empty Child ו-The Doctor Dances מהעונה הראשונה. The Girl in the Fireplace מהעונה השניה. Blink הנהדר מהעונה השלישית, והצמד Silence in the Library ו-Forest of the Dead מהעונה הרביעית.

פעם הוא היה הדוקטור החדש (תמונות: BBC)

רוב חובבי הסדרה סומכים על מופאט בעיניים עצומות. לא, רגע. זה לא מדויק. רוב חובבי הסדרה סמכו על מופאט בעיניים עצומות עד שהוא ליהק לתפקיד הדוקטור את מאט סמית', שחקן בן 26 שנראה בן 17. לתפקיד ה-Companion, איימי פונד, הוא ליהק את קארן גילן, שחקנית בת 22 שנראית בת 16.

זה, כמובן, השינוי השני שהביאה איתה העונה החדשה: דיוויד טננט הולך לעשות דברים אחרים, ויש דוקטור חדש. התוצאה היא מה שהגדרתי בטוויטר בשם "סינדרום הדוקטור החדש". רוב צופי הדוקטור, ודאי בארצנו, אינם הצופים הקלאסיים של אופרות סבון. אנחנו לא כל כך רגילים לתופעה הדוקטורית שאפשרה לסדרה לשרוד שנים כה רבות: החלפת השחקן בתפקיד הראשי בתהליך המכונה Regeneration, בו הופך הדוקטור לאדם חדש.

נלמד לאהוב גם אותו

בעונה הראשונה בה שבה הסדרה למסך, שיחק בתפקיד הדוקטור כריסטופר אקלסטון הנהדר. בעבור דור שלם, אקלסטון אמור היה להיות *ה*דוקטור. אבל הוא עזב בתום עונה אחת, ובמקומו הגיע בחור סקוטי חביב בשם דיוויד טננט. בפרקים הראשונים של טננט, היה קצת קשה להסתגל לשחקן החדש. אקלסטון היה *כל כך* טוב. אבל בבוא הזמן גילינו משהו משמח: גם טננט *כל כך* טוב. ובתום ארבע העונות שלו, הוא הפך לדוקטור "שלנו".

ועכשיו מגיע הילד הזה, מאט סמית'. והוא לא נראה משהו בטריילרים, והוא נראה היסטרי ברגעים הקצרים שלו בפרק האחרון של טננט. והוא *ילד*. אבל בתום הפרק הראשון – והנהדר – של העונה החדשה, גילינו למה הוא היה כל כך היסטרי: הוא עדיין היה בתהליך הרגנרציה, תהליך שהסתיים רק לקראת סוף הפרק. ועכשיו אנחנו עוברים את אותו התהליך.

אבל לאחר הפרק אני יכול לומר שאני מאמין שתוך כמה פרקים נלמד לאהוב באמת את הדוקטור ה-11, כפי שדורות של בריטים למדו לאהוב דוקטור אחר דוקטור, וכפי שלמדנו לאהוב את טננט לאחר שאהבנו כל כך את אקלסטון. כי דוקטור אין אחד, דוקטור יש 11, ובעתיד יהיו עוד.

11 מחשבות על “דוקטור יש רק 11 (בינתיים)”

  1. מסכימה, פחות או יותר.
    זה היה פרק טוב, אם כי הרגשתי שמשהו חסר. יכול להיות שזה בגלל שזה פרק פתיחת עונה או שאני כל כך רגילה לדיויד. בכל זאת יצאתי מהפרק אופטימית ואני מקווה שמאט יהיה טוב כמו שההופעה הזו הבטיחה.

  2. רציתי לדעת מה חשבת על הפרק, ולמה אהבת אותו 🙂
    האמת שהביטחון שלי במופאט חלקי. אני אכן בדעת מיעוט, אבל ממש לא אהבתי את הפרק בספריה. יותר מדי בלגן בעלילות, יותר מדי חורים, ואימה לא עושה לי את זה.
    הדוקטור החדש נראה לי בסדר גמור עוד קודם – נראה שיש לו את המוזרות החיננית שחיונית לתפקיד. נראה אם הוא יצליח להכניס לתוכו עומק.

  3. למה אהבתי את הפרק? מכיוון שהוא בנה את מערכת היחסים בין הדוקטור לאיימי בצורה מושלמת. הסצנה בה היא ישבה לחכות לו בחוץ היתה שוברת לב. אהבתי את השיחונת על בריכת הברווזים, ואת שיחת הוועידה – והדרך בה הדוקטור הציג את עצמו. אהבתי את מה שהוא אמר לג'ף. אהבתי את זה שהוא הציל את העולם עם טלפון סלולרי (נייד ובדיוני FTW). אהבתי עוד כמה וכמה דברים. אבל בעיקר אהבתי, כמובן, את כל מה שקרה מהרגע ש – ספוילרים, כן? עכשיו ספוילרים – הוא הרים את הטלפון להתקשר לאטרקסי כדי שיחזרו, עד שהם עזבו בפעם השניה. זה היה הומאז', וזה היה אפקטיבי, וזה היה סנטימנטלי בדיוק במידה הנכונה. זה לא היה פרק ברמה של בלינק או הפרק הכפול מהעונה הראשונה, וזה בסדר. כשאתה כותב חצי עונה, לא כל פרק יהיה ברמה אליה אתה מגיע כשיש לך פרק או פרק כפול בעונה. וזה גם לא היה אמור להיות פרק קליימקס. לפרק הזה היתה עבודה – להציג בפנינו את איימי ואת הגרסה החדשה הזאת של הדוקטור – והוא עשה את העבודה הזאת בצורה מצוינת.

  4. להגיד שהיו לי ספקות זה אנדרסטייטמנט. אין לי שום דבר נגד מאט סמית' אבל הבחור פשוט קריפי. יש לו מראה די מפחיד. משהו בסגנון קרסיפין גלובר בלי גבות. והדוקטור הוא אהוב, הוא אמין, הוא קסום. לא מפחיד. אבל אחרי הפרק הראשון למדתי 2 דברים שכנראה שיצילו את הקריפיות של מאט סמית' (שעדיין קיימת לטעמי) – 1) כתיבה מבריקה – כן העלילה היתה קצת מתוסבכת והרגשתי שהכל קורה מהר מדי (טוב בסדר, 20 דקות אבל עדיין, הפרק הוא שעה!), אבל הדיאלוגים פשוט שנונים, והרעיון לקשר החזק הזה בינו וביין איימי (שנבנה בראש שלה בכל מקרה כל השנים) הוא מקסים וגאוני ועמוד שדרה חזק לעונה אחת או יותר. 2- משחק מצויין- הדוקטור החדש הוא כמו הדוקטור הקודם על ספיד. והדוקטור הקודם גם ככה היה נראה על ספיד. זה קצת מרתיע, אבל הוא עשה את זה כל כך טוב, שאם אני מסתכלת מהצד לרגע בלי הרגש שמלווה לדמות הזאת בשביל הצופים, הוא פשוט שחקן טוב. וגם איימי לא רעה בכלל. הפלא ופלא יש לה אופי נפרד משל הדוקטור (גם הרומנטית שבי לא יכלה להצדיק את רוז "לא אכפת לי שכל היקום יקרוס העיקר שאני אהיה שוב עם אהובי" טיילור). נוסטלגיות גורמת לי להיות עצובה שטננט לא זכה להפקה/כתיבה כזאת ועוזרות כאלה כי יכול להיות שהוא היה מרים את הדוקטור שלו עוד יותר למעלה, אבל האופטימית שבי מקווה שמאט סמית' כן יידע ויצליח לנצל את כל האלמנטים הטובים האלה ולמנף אותם היטב.

    והערה קטנה נוספת, בשעה שבבריטניה נהנו מהפרק החדש בארץ שודרו 2 פרקים שונים. בערוץ BBC שמוקרן פה היה את "fathers day" מהעונה הראשונה וביס הקרינו את the next doctor. עכשיו מלבד לכימיה בין דיוויד טננט לדיוויד מוריסי (ראה בהרחבה, בלקפול) אין ספק בעיני שהראשון הוא הפרק הטוב יותר מבחינת תוכן. ועדיין העדפתי לצפות בטננט. כי הקסם והכריזמה שלו משכיחים לרגע שהעלילה מופרכת והבימוי לקוי. ולכן למאט סמית' למרות הכל יש עבודה מאוד גדולה לפניו. משחק אפשר ללמוד הרבה שנים, אבל צ'ארם – או שיש לך או שאין לך…מקווה שיש.

    (אגב לגבי הטענה שלך כן היו 11, אבל לא, לא את כולם אהבו, היו הרבה ביקורות לגבי דוקטורים קודמים, וגם עם התירוץ שהכתיבה שסופקה להם היתה גרועה, עדיין לא כל דוקטור היה טוב מקודמיו…)

  5. נ.ב. לגבי מופאט, תמיד חשבתי שדיוויס כותב יותר כמו מעריץ מאשר כמו תסריטאי. גם למופאט היו רגעים קטנים של נפילות כאלה כמו למשל עם ריבר סונג שהרגישה כמו דמות מרי ג'יין קלאסית מfanfiction (למרות שראיתי בטריילירים שהיא צפויה לחזור אז נחייה ונראה) אבל עדיין אין מה להשוות. גם אם היית בעבר מעריץ של הסדרה, בתור תסריטאי צריך לכתוב בצורה מרוחקת ועניינית ולא להכניס כל דקה בדיחות פנימיות ופגישות מחזור. מהבחינה הזאת ומראיונות שקראתי אני בטוחה שעם מופאט הדוקטור בידיים טובות…

    (למרות שאני מסתייגת בדברי לרגע ואומרת שבתור הבן אדם שהביא לעולם את האיש והאגדה קפטן ג'ק הרקנס, אני מצפה שלא יזרוק אותו לכלבים של טורצ'ווד האמריקני ויכיר לו בשלב מסויים את הדוקטור החדש)

    1. אני מפנה את תשומת לבך לזה: http://www.tor.com/index.php?option=com_content&view=blog&id=28668 הטענה שמועלית שם, והיא טענה מוצדקת, היא שמופאט כותב דמויות מרי סו כל הזמן. סאלי ספארו היא דמות נהדרת, אבל יש לה הרבה מאפיינים מרי-סואיים. אבל הטענה השניה, שמוצדקת עוד יותר, היא שאצלו זה עובד.

  6. מרי סו…לא יודעת למה כתבתי מרי ג'יין חחח
    כתבה מעניינת, וכן זה עדיין עובד אם אתה מחשיב עובד כפרקים טובים , כי הם כולם היו פרקים טובים בעיני, אבל אולי אני במיעוט כי בשבילי בתור צופה יש דברים שאני מעדיפה להשאיר לסיפורי מעריצים. אחרי הכל אם משאירים מקום לדמיון זה מה שעושה דמות גדולה יותר מהפלטפורמה שלה (סדרה, סרט,ספר).

    רציתי גם להגיב למה שכתבת בנוגע להומאג' של הדוקטור שמזמן בחזרה את אטרקסי ומאיים עליהם על גג של בניין לא לחזור לעולם כי זה גורר השוואות לchristmas invasion. הפרק בעיני כפרק בפני עצמו היה יותר טוב מאחרון, וגם כפרק שמציג את הדמות של הדוקטור החדש הוא עשה עבודה טובה יותר (ייתכן גם שחלק גדול מזה שזק פרק פותח עונה והשני היה ספיישל שהם כמעט תמיד יותר קמפים בסגנון שלהם) אבל גם אם הוא לא עשה את רוב העבודה (אולי בגלל זה) בפעם הראשונה הדוקטור יצא יותר טוב. כל הסיפור צייר את הדוקטור ה-11 כמאוד יהיר, חסר עכבות ובטוח בעצמו (כן הוא תמיד היה ככה, אבל עכשיו עוד יותר). הוא הביע חוסר רגישות כלפי איימי ובכלל התנהג בצורה מזלזלת לבני אדם שהוא כביכול כל כך אוהב.
    סתם נקודה למחשבה אם כבר עושים את ההשוואה, הדוקטור העשירי יצא מאותו סיפור בצבעים ורודים יותר…

  7. כמו שכתבתי גם בטוויטר וגם פה http://www.likush.com/?p=164-

    בכל סידרה כאשר מתחלפת דמות הגיבור, קיימת תקופת הסתגלות שבה אנו, כצופים, בוחנים ובודקים כיצד הדמות החדשה "מתכתבת" עם עולם התוכן שלנו ביחס לסדרה.
    זה, אגב, בולט במיוחד *דווקא* באופרות סבון שנמשכות לאורח שנים שבהן שחקנים מתחלפים (מישהו אמר פאלון/סטיבן מ"שושלת"?:-D)
    לכן, אני חושבת ש"סינדרום הדוקטור החדש" כמו שהגדרת, לא כ"כ רלוונטי במקרה הזה 🙂
    (למעשה- לא הייתי קוראת לזה "תסמונת הדוקטור", אלא "תסמונת פאלון " :-D)

    במקרה הספציפי הזה, פה לא מדובר על שחקן חדש שמחליף דמות קיימת עם "אישיות" קבועה מראשה (כמו באופרות סבון, למשל).
    פה מדובר על שחקן שנכנס לדמות ייחודית וסוג-של-היסטורית ואמור ליצוק לתוכה משהו משל עצמו.

    באף אחד מהריג'נריישנס הקודמים (ואני לא מדברת רק על הרימייק, אלא גם על הסדרה המקורית), לא ניתקלתי בדוקטור שהיה כ"כ, well, מתאמץ או לכל הפחות מזכיר את הדוקטור הקודם.

    אם אתייחס לרגע רק לאקסלטון/טננט-
    מבחינתי, אקסלטון הוא דוקטור מושלם- הוא מטורף ומבריק. אין ספק.
    אבל זה לא גורע כהוא זה מהעובדה שכבר מהרגע הראשון שטננט הופיע על המסך, מיד יכלת לדעת שהנה- יש דוקטור חדש בעיר:הוא צעיר יותר, הוא שונה, הוא אחר לגמרי, אבל הוא יהיה מצוין!

    אצל ד"ר סמית', לא קיבלתי את התחושה הזו.
    אין ספק שהתסריט המבריק של מופאט עשה (עבורי, לפחות) את הפרק. גם הרפרנסס הנחמדים לאורח הפרק (Easter eggs :)) היו מבריקים…
    מהצד השני- אני חושבת שמוטב היה אם היו מנצלים את הפרק (המצוין, כאמור) כדי לאפשר לשחקן לתרום את עשרת הסנטס שלו לדמות.

    אני לא יודעת אם מקור הבעיה היא בדלות הניסיון של סמית' (מכיוון שדווקא גילאן מוצלחת מאוד, בעיני. נראה שהיא תהיה מלווה חזקה) או בכניסה לתפקיד שהוא אייקון גדול ומאיים, אבל נכון לרגע זה- i am not impressed …

    1. אזכרתי את אופרות הסבון, אבל הדוקטור הוא עניין אחר. באופרות סבון, כששחקן מתחלף, הדמות נותרת זהה. הדוקטור הוא תמיד אדם קצת שונה. אותו אדם, אבל שונה. ולא רק בגלל איך שהוא נראה. זה לא כמו פאלון, או ג'ואי ביוקנן. זאת הגאונות של רג'נריישן.

      אבל השורה התחתונה היא שאני לא מסכים איתך. אני ראיתי הבדלים משמעותיים בין הדמויות, ואני לא מדבר על "ג'רונימו". הדוקטור של סמית' מאני יותר, יהיר יותר.

      *את* אהבת את טננט מהרגע הראשון, אבל כפי שניתן לראות מהתגובה של רוני בהמשך, זאת לא תגובה אוניברסלית. ויכול להיות שזה לא יעבור לך. יש לי חברים, כאמור, שעד היום לא הסתגלו לטננט באמת. לקח להם הרבה זמן בכלל לראות את העונות שלו. הדוקטור שלך הוא דיוויד טננט. זה המצב עכשיו. אולי זה ישתנה, אולי – כמו רוני – תאלצי לדלג לדוקטור הבא. אולי טננט תמיד יהיה הדוקטור שלך. יש דור שלם של בריטים שבשביל רבים ממנו טום בייקר הוא הדוקטור האמיתי היחיד.

      וגם אני עדיין לא לגמרי הצטרפתי לספינת מאט סמית'. גם לי עדיין קשה להתרגל. אבל אני יודע שרוב הסיכויים שאני אתרגל, ודי מהר. חלק מהאמון הזה נובע מההיכרות שלי עם עצמי. אני רוצה לאהוב את הדוקטור הזה במידה כזאת שזה ודאי יתרום ליכולת שלי לאהוב אותו. אבל חלק אחר נובע מהאמון במופאט, ומכך שראיתי בפרק הראשון הזה מספיק כדי שאאמין שזה יקרה.

  8. מצא חן בעיני שגם לדוקטור מוזרה הצורה החדשה (כמו שלנו קשה להתרגל) – כשהיצור השתנה לאיימי ולד"ר.

  9. אה, אני נתקעתי בריגנרציה של אקלסטון ולא הצלחתי לעבור לטננט. טרגדיה. מקווה שהילד יציל אותי מתהום הנשייה שאני שרויה בה זמן רב כל כך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s