דוקטור הו ואלה שבוחרים לעזוב את אומלס

The Beast Below, הפרק השני של הדוקטור ה-11, הזכיר לי משהו בצפייה הראשונה. זה דגדג לי במוח, אז צפיתי בפרק שוב, ולפתע קלטתי. זה הזכיר לי את הסיפור The Ones Who Walk Away From Omelas של אורסולה ק' לה גווין, שתורגם לעברית בשם "מי עוזב את אומלס, עיר האושר". אם לא קראתם אותו, תלכו לכאן. זה סיפור קצר מאד, וזה אחד הסיפורים הטובים ביותר של סופרת שבעולם צודק יותר היתה זוכה בנובל לספרות. נו, תלכו לקרוא. אני הולך לספיילר כאן גם את הסיפור וגם את הפרק, כך שבאמת כדאי שתעשו את זה. אני אחכה.

חזרתם? יופי.

מפחידים יותר כשהם מחייכים (צילום: BBC)

יש מכנה משותף ברור לשני הסיפורים. בשניהם יש קיום של רבים, שנסמך על סבלו של אחד. ובשניהם יש בחירה. זאת לא אותה בחירה, כמובן. לתושבי Starship UK אין את האפשרות לעזוב, כפי שעושים אחדים מתושבי אומלס. ובעבור תושבי אומלס אין אפשרות להצביע ולשחרר את הילד תמורת אובדן האושר. וכן, יש את סוגיית המחיר. תושבי SSUK חושבים שהצלת הלווייתן פירושה מותם. לתושבי אומלס, מדובר באובדן של סגנון חיים. אומלס היא אוטופיה, עם מחיר. SSUK הפכה כבר מזמן לדיסטופיה, כתוצאה מהמחיר. הדוקטור מגדיר אותה כמדינת משטרה, אבל זה לא מדויק לדעתי. זאת מדינת ביורוקרטיה, שזה גרוע בערך באותה המידה.

אצל לה גווין, הראייה היא פסימית. אומלס היא אחת האוטופיות הדיסטופיות ביותר שיש בספרות. אבל דוקטור הו היתה ונותרה תוכנית שבליבה פועמת אופטימיות. בדרך כלל כשהדוקטור נתקל בדיסטופיה, היא לא נותרת כך בסוף הפרק, וכך גם כאן.

שתי בחירות המפתח בפרק מתקבלות על ידי איימי פונד. הבחירה הראשונה היא, במובן מסוים, בחירתם של אלה שעוזבים את אומלס. היא בוחרת לשכוח, אבל היא גם מותירה לעצמה אזהרה: לעזוב. לקחת את הדוקטור ולעזוב. בניגוד לתושבי SSUK, זאת בחירה שיש לה, או לפחות פוטנציאלית.

אבל הבחירה השניה היא, כמובן, החשובה יותר, והשינוי. הדוקטור מוצא את מה שהוא רואה כדרך שלישית: להרוג, מעשית את הלווייתן, אבל כך שהוא ימשיך לפעול כמשאית של ספינת החלל. זאת לא בחירה דוקטורית. בעליל. הוא יודע את זה. הוא אומר "אאלץ למצוא שם אחר, כי כבר לא אהיה הדוקטור". אבל איימי מוצאת נתיב רביעי בעולם שעד כה היו לו שני נתיבים. והיא עושה זאת, לא בגלל שהיא חכמה יותר מהדוקטור – כי, אה, היא לא – כי אם בגלל הדוקטור. בגלל מה שהוא אמר לה, ובגלל מה שהיא ראתה בו, או חשבה שהיא ראתה. איימי בנתה את הדוקטור בדמיונה לדמות מיתולוגית. "הדוקטור המרופט". אבל עכשיו עומד מולה הדבר האמיתי, והוא לא מרופט, והוא גדול עוד יותר ממה שדמיינה. גם אם הדוקטור בחיים לא היה סוחב ספינת חלל על הגב שלו במשך מאות שנים, בעיני איימי זאת הבחירה שהוא היה מקבל.

עוד הערות לפרק

בדקות האחרונות של הפרק הראשון בעונה, ובחלקים ניכרים מהפרק הזה, קיבלנו דוקטור יהיר יותר מאי פעם. הקצנה של היהירות אליה הגיע הדוקטור העשירי ב-The Waters of Mars. הסוף של הפרק עשוי להיות תחילתו של תהליך תיקון. לא רק שהדוקטור טעה, הוא גם רואה את עצמו כעת משתקף מבעד לעיניה של איימי.

סמית' ממשיך לבנות את עצמו כיישות נפרדת מהדוקטור של דיוויד טננט, וזה דבר טוב.

סופי אוקונדו היא שחקנית נהדרת, ובסה"כ אהבתי את "ליז 10". אבל אם בפרק הבא של מופאט דמות תגיד "So basically", ותוסיף אמירה יהירה בסגנון "Run" או "I rule", אני אתחיל לחשוב שיש כאן בעיה של רפיטציה.

בשבוע הבא: דאלקים ווינסטון צ'רצ'יל. מגניב.

5 מחשבות על “דוקטור הו ואלה שבוחרים לעזוב את אומלס”

  1. יש לסיפור תרגום חדש ומעודכן פרי עטו של עמנואל לוטם, שהתפרסם באתר האגודה בשנה שעברה לכבוד יום הולדתה ה-80 של לה גווין. וזה המקום להודות לה שוב על שאישרה לנו לתרגם את הסיפור.

    http://www.sf-f.org.il/story_1155

  2. ביקורת מעניין אם כי לא ממש ביקורתית. בהמשך להערה האחרונה שלך ולהערה שלי משבוע שעבר שמתי לב לתופעה מעניינת בסגנון מופאט. הדוקטור הוא אמנם בן 900 שנה וקצת, אבל הדוקטור של דיוויס היה פעמים רבות וברוב הפעמים זר מסתורי. לעיתים כשהוא ציין שהוא טיים לורד אז העיניים נפתחו אבל השם דוקטור לא הדליק יותר מדי נורות שלא היו שייכות לדאלקים או סייברמנים. סו פאר, בכל הסיפורים של מופאט העונה, הדוקטור הוא יישות מוכרת. איימי מכירה אותו כבר שנים, וכל הסובבים אותה מכירים אותו דרכה, האסיר 0 מכיר אותו ואף מזהיר אותו, ליז 10 מכירה אותו כסיפור שעובר במשפחה, וכך כל העובדים הנאמנים שלה יודעים לזהות אותו מייד, וכן שבוע הבא צ'רצ'יל מכיר אותו ומזמן אותו אישית. אני רואה את זה כצעד אחד מעבר לדמויות מרי סו יודעות כל, כי אין ספק שליז 10 לא היתה מושלמת, נהפוכו, וכנ"ל נראה לגבי צ'רצ'יל, אבל הדמות של הדוקטור הופכת להיות משהו יותר מדי אפי בשביל הדמויות סביבו.

    היה בזה משהו קסום שבעוד שאנחנו כצופים רואים אותו כגיבור הוא נאלץ להוכיח את עצמו שוב ושוב לבני אדם ולחייזרים שונים. לעיתים הוא אפילו נהנה להסתיר את זהותו ומזדהה כג'ון סמית'. אבל הדוקטור של מופאט ושל סמית' הוא בינתיים אגדה מהלכת בכל מקום אליו הוא מגיע. פלא שהוא נהיה כזה יהיר? אני עוד לא יודעת אם זה שלילי או חיובי אבל זה כיוון מעניין ושונה מהדוקטורים שהכרתי עד כה.

    וציון נוסף, למרות שאהבתי את הפרק, ואהבתי את הפאנצ'ליין, משהו הפריע לי בזה שאיימי, בחורה שמכירה אותו בקושי 5 דקות חוץ מבדמיונה "קלטה" אותו מ-2 משפטים שהוא בקושי מלמל על מלחמת הזמן (והוא כל כך מרגיש שהיא מבינה אותו שהוא לא יודע איך להגיב מלבד לחיבוק). העובדה שאחרי כל כך הרבה זמן הוא עדיין הצליח להפתיע את רוז, או מרתה או דונה ביציאות שלו כי אי אפשר באמת להבין מה עובר בראש של מישהו בן 900 שנה שראה מה שהוא ראה ועבר מה שהוא עבר הכניסה אלמנט יותר מאתגר בדינמיקה של הדוקטור ועוזריו. ואני יודעת שכבר ביססו את זה שהיחסים שלו עם איימי שונים אבל עדיין…זה מפריע. לי לפחות.

  3. היהירות של הדוקטור החדש, בשונה מהיהירות הילדותית-התאבדותית של העשירי בסוף ימיו (אהבתי אותו, אבל בשני הפרקים האחרונים שלו הוא כבר היה ממש מאוס ביללנותו), מחזירה אותי באושר ובעונג לימים של הדוקטור החייזר באמת, שמזלזל בבני אדם כי הם פשוט לא רואים את העולם כמוהו. השביעי היה כזה, והרביעי, והתשיעי כשכתבו אותו בצורה מסויימת. בכלל, כל הפרק הרגיש מאוד כמו הסדרה הקלאסית. ואז היה חיבוק.

    כרגע הבנתי למה אני מחבבת את הדוקטור החדש- עד עכשיו, הוא לא מרחם על עצמו. זה ממש מרענן. ואיימי מגניבה.

  4. אני חוזר לסיפור שוב ושוב, והוא באמת מפתיע באנתולוגיות שבהן הוא מופיע: אתה חושב שהולך להיות שם סיפור על איזו עיר נחמדה בלב כל הסיפורים האחרים על אבירי רוצחי-לטאות ונסיכות מחוכמות ומקבל רוח רפאים שרודפת אחריך במשך שנים, שואלת בשקט "מי משלם על אושרי שלי?"

    לגבי הדוקטור – היציאה הזו פשוט נהיית גדולה מדי עבורי. אין לי מושג איפה להתחיל; אני לנצח אאלץ להעריך אותה מבחוץ, ומשמועות בלבד.

  5. אני מתחום העבודה הסוציאלית, אבל קראתי את הסיפור בצעירותי באחד האוספים שערך אסימוב ואני חושבת שהוא הכל חוץ מבדיוני. בכל מפגש עם תא חברתי בסיסי כמו משפחה, קיים המודל הזה. חיפשתי את הסיפור לצורך ניתוח מאמר על טיפול משפחתי. תודה רבה על הפרסום והאבחנה הדקה.
    רוני להב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s