מפגש האייקונים: דוקטור, צ'רצ'יל, דאלק, ספיטפייר

אני רוצה לציין בתור התחלה שהטורים השבועיים האלה שלי על הדוקטור אינם "ביקורת". והם גם לא סיכום המאורעות. יש מספיק מקומות בהם תוכלו למצוא את שני אלה ברשת. אלה מחשבות שלי בעקבות הפרק.

הפרק של השבוע עסק באייקונים. ספציפית, באייקונים בריטיים. במרכז הפרק נמצא צ'רצ'יל, כמובן. אולי האייקון הגדול ביותר של בריטניה במאה העשרים. הפוליטיקאי שלא התאים לימי שלום, אבל היה מושלם לימי מלחמה. קצת כמו הדוקטור, שחי את חייו ממשבר למשבר.

וינסטון, בעיקר המיתוס (תמונות: BBC)

צ'רצ'יל של הפרק הוא הדמות המיתית, שקשה כיום להפריד בינה לבין הדמות ההיסטורית. הוא גדול מהחיים, פיקח, שובב, נחוש. ויהיר. "חדה כמו סיכה", הוא אומר על איימי. "חדה כמעט כמוני". היהירות הזאת היא מכנה משותף נוסף בינו לבין  הדוקטור. והיהירות והנחישות של שניהם היא מה שמביא את האסון של הפרק. צ'רצ'יל, שמסרב להקשיב לדוקטור. והדוקטור, שבכעסו נושא את הנאום הלא מאד צנוע הבא: "אתם האויבים שלי, ואני האויב שלכם. אתם כל מה שאני מתעב. הדבר הגרוע ביותר בבריאה כולה. הבסתי אתכם פעם אחר פעם, הבסתי אתכם. שלחתי אתכם חזרה לריק! הצלתי מפניכם את כל המציאות כולה! אני הדוקטור! ואתם הדאלקים!"

הנאום הזה, והיהירות הזאת, הם אלה שמחזירים את הדאלקים לחיים. משרידים אחרונים ועלובים, הדאלקים זוכים לקמבאק עתיר דגמים וצבעים (וכן, אני לא מת על הצבעים. הם נראים כמו צעצועים, ואין לי ספק שקיומם של חמישה דגמים שונים אכן יביא למכירתם של צעצועים רבים יותר). אבל לאחר נזקי היהירות, אנו זוכים גם לראות למה שני האנשים האלה הם כה יהירים. הדוקטור והעוגיה, צ'רצ'יל והשלווה הזועמת שלו ו"לא אכפת לי אם אתה מכונה, בייזוול. האם אתה גבר?"

נראה שמופאט – וכן, מבחינתי הוא אחראי במידת מה לכל פרק בסדרה, גם אלה שהוא לא חתום עליהם, כפי שדיוויס היה אחראי לכל פרק בעונות שלו – עסוק מאד ביהירות של הדוקטור. אולי כתגובה לחטא ההיבריס של הדוקטור הקודם.

אז נגענו בדוקטור, בצ'רצ'יל ובדאלקים הצבעוניים. אבל האייקון שגרם ללבי להתרונן השבוע היה, כמובן, המטוסים. הספיטפייר, המטוס שניצח בקרב על בריטניה, שזוכה להפוך גם למטוס שניצח את הקרב הרבה מעל בריטניה. וכן, צריך לא מעט סספונד כדי לקבל את זה שהם היו מוכנים כל כך מהר. אבל רבאק! ספיפייר! בחלל! נגד ספינת דאלקים! זאת סצנה שכאילו נלקחה מקומיקס של וורן אליס! וזה היה נהדר.

אומרים לנו שיש דאלקים אחרים

מציאות אחרת?

אם איימי לא זוכרת את הדאלקים, ויש סדק בזמן-חלל (שמלווה אותנו כבר שלושה פרקים), מה זה אומר? תיאוריה אפשרית אחת: אנחנו נמצאים בהיסטוריה חלופית. תיאוריה אחרת: משהו שייעשה בהמשך (כלומר, בסוף) העונה ישנה את העבר, כמו הדאוס אקס רוז של סוף העונה הראשונה, שלכאורה מחק את הדאלקים מכל ההיסטוריה. עד שהם חזרו. כי כמו דרקולה, דאלקים תמיד חוזרים.

מרי פונד

כבר היה דיון בתגובות על העניין הזה, אבל שווה להציף אותו. כן, איימי פונד היא מרי סו. כמעט כל דמות נשית ראשית של סטיבן מופאט היא סוג של מרי סו. היא חכמה מדי, חשובה מדי, יפה מדי, פותרת חידות שהדוקטור כושל בהן וכיו"ב. אבל זה לא מפריע לי. כי השימוש שמופאט עושה במרי סואיות שלה הוא מצוין בעיני. לטעמי, איימי פונד היא האנושות, והאנושיות, והיא מה שחסר לדוקטור. זאת הסיבה שהיא יכלה לעזור לו בשני הפרקים האחרונים.

בשבוע הבא

ואם כבר מדברים על מרי סו, הרי שבשבוע הבא חוזרת המרי סו הגדולה ביותר של מופאט: ריבר סונג. ואיתה חוזרים גם המלאכים הבוכים, כך שזה פרק המשך לשני פרקים של מופאט משתי עונות שונות. יהיה כיף.

12 מחשבות על “מפגש האייקונים: דוקטור, צ'רצ'יל, דאלק, ספיטפייר”

  1. נתחיל מזה שכל סוג של מלווה לדוקטור (בסדרה החדשה) הוא מעין מרי-סו בגלל שכותבי הסדרה כיום הם מעריצי הסדרה בעבר. זה סוג של פן-פיק. לא שיש משהו לא בסדר בזה.

    מעבר לכך, התעלמת מהפניה של איימי לפרופסור הרובוטי: "האם חיבבת פעם מישהו/ישלא היית צריך לחבב?" ואז המבט מלא המשמעות בדוקטור. להזכירך, מתישהו ביום למחרת, צריכה איימי להינשא. אז מה בדיוק היא עושה בשיטוטים מסוכנים עם הדוקטור? לדעתי יש כאן סוג של רוז, שוב, או לפחות אהבה נכזבת מסוג זה או אחר. או אולי, הסיבה שהיא אינה זוכרת את הדאלקים זה כי היא "מיוחדת" כמו דונה.

    זה מה שאני חשבתי.

    1. לא מסכים עם ה"מעבר לכך", ולא רק בגלל שמופאט וגילן אמרו במפורש לא לצפות לרומנטיקה בין הדוקטור ואיימי.

      איימי משוטטת עם הדוקטור בגלל שזאת ילדותה השניה. את הראשונה היא איבדה בהמתנה לו, וזאת הזדמנות נוספת. בגלל זה היא ביקשה לחזור למחרת. ליום הנישואין המיועד. ולא, אני ממש לא חושב שזה שהיא לא זוכרת את הדאלקים זה בגלל שהיא מיוחדת.

  2. השערה ששמעתי היא שהסדק קשור באיימי – שאולי היא זו שנמצאת ביקום הלא נכון, כי היא נפלה דרך הסדק. זה שהסדקים עוקבים אחריהם בכל אשר ילכו יכולה לאשש השערה כזו, וזה יסביר למה היא לא יודעת על הדאלקים.

  3. אילנה – איימי היא לא רוז. והיא לא דונה. די, תנו קצת קרדיט למופאט שהוא לא ימחזר את העלילות של דיוויס.

  4. כן, מגיע לו הקרדיט ללא ספק. מופאט (או מופת, כמו שאני אוהבת לקרוא לו) הוא מופאט. אבל היה משהו במבט הזה גם בצפיה שניה. איימי קצת מאוהבת בו כי הוא באיזשהו מקום מהווה הכלאה בין דמות אב לחבר דימיוני. איזו בחורה לא תתאהב בחבר דימיוני (וחתיך) שלפתע הופך אמיתי?

    לגבי ההשערה שהסדק(ים) רודפ(ים) אחרי אמיליה – השערה מעניינת. הסדק הראשון הופיע בחדר שלה אז לכאורה יכול להיות שהיא מעולם אחר ונפלה דרכו. למרות שזה לא ממש מסביר למה היא לא זוכרת משהו שקרה שנים אחרי שפגשה לראשונה בדוקטור (העניין עם הדאלקים).

    דידי, אהבה נזכבת היא לא רומנטיקה. בחורה לא נכנסת ככה סתם לטארדיס של מישהו בלי שיהיו לה רגשות מסוג כלשהו כלפיו. אתה באמת חושב שמדובר פה בידידות נטו? צפה עוד פעם בסצינה בה היא גורמת לפרופסור לדבר על אהובת ליבו. יש שם משהו.

    1. זאת בטח לא ידידות נטו. וברור שיש לה רגשות אליו. הוא דמות מיתולוגית בעבורה. אבל אני קראתי את הסצנה הזאת באופן שונה ממך ומורטישיה וזיו. בעיני, המבט של איימי כלל הרבה חיבה, ואולי גם סוג של אהבה, אבל בעיקר מודעות למגבלה של הדוקטור, בכך שאינו אנושי. הוא לא יכול היה למצוא את השורה הנכונה, בגלל מי שהוא, ובגלל מי שהוא לא. והיא ידעה את זה.

  5. בדומה לסרט אישתו של הנוסע בזמן גם כאן איימי מכירה, סומכת עליו ואוהבת את הדוקטור מאז שהייתה ילדה. כשהיא אמרה לד"ר שיצרו הדאלקים (שכחתי את שמו) לגבי לאהוב מישהו שאי אפשר להשיג, חשבתי שדי ברור שהיא מדברת עליה ועל הדוקטור. אבל יכול להיות שזו רק אני…

  6. גם אני הבנתי את זה שהיא מדברת על הדוקטור, וברור לה שהיא לא תוכל להיות איתו. היא מפוקחת יותר מהאחרות כי היא יודעת שזו פנטזיה שהיא משחקת וכשזה יסתיים היא תחזור לחיים שלה ולמציאות שלה – ליום החתונה שלה.

  7. 1) סליחה על המחסור בסמנטיקה בנושא זה, אני לא ממש מבדילה בין המחשבות שעולות לביקורת. אולי ביקורת היא יותר חד משמעית מבחינת "אהבתי/לא אהבתי" אבל בתור מישהי שכותבת אני אישית לא יודעת להפריד בין זה שאהבתי משהו או לא אהבתי את זה ובין המחשבות שעלו בי כתוצאה מצפייה/קריאה/שמיעה של אותו חומר. מעבר לאיכות החומר ישנו אלמנט האישיות, וכשאני מדרגת לדוגמא סרטים אהובים אלה שבמקומות הראשונים לאו דווקא טובים יותר מאחרים, הם פשוט נגעו בי, עם ההיסטוריה שלי, במקומות הנכונים. דוקטור הו היא דוגמא מעולה לסדרה שבעיני, מבחינה אומנותית ואובייקטיבית לדעתי היא לא ממש יצירת מופת. אני לא שמה אותה באותה קטגוריה כמו "דרמות איכות" וכן, יש הרבה בעיות אם אני מסתכלת עם זכוכית מגדלת בסיפורים, בדמויות, בהפקה. אבל לא ממש אכפת לי. בגלל שהסדרה נותנת ערך מוסף שגורם לי יותר מכל סדרה אחרת אולי לחכות בכיליון עיניים לפרק הבא, להתרגש במהלך הצפייה, ולהתעלם ממיני לופהולס מעצבנים שמופיעים מפעם לפעם. לכן אני מזדהה עם הצורך להגיב אחרי כל פרק, ולאחרונה שקלתי גם להתחיל לכתוב מה שאני קוראת ביקורת אחרי כל פרק בגלל הצורך להוציא את הרגשות שעולות בי כתוצאה מצפייה. אז למרות שאני מבינה למה אתה לוקח אישית את ההבחנה הזאת, מבחינתי אין ממש הבדל, כי אני לא הייתי מצליחה לכתוב על הסדרה הזאת ביקורת פרופר בלי להכניס את עצמי לכתיבה.

    לא יודעת כמה המחשבה הזאת היתה קוהרנטית. מקווה שהבנת לאן חתרתי.

    2) לגבי איימי, אני מסכימה עם כל מה שנאמר למעלה, כמעט. איימי הופכת להיות מרי סו יותר ויותר, בכך שהיא הפתרון בסוף כל פרק. בהתחלה זה הפריע לי, אחר כך שחשבתי על זה הגעתי למסקנה (כמוך) שזה בגלל שהיא אנושית והיא רואה דברים שהדוקטור כחייזר לא מצליח לראות. למעשה זאת הסיבה בעיני (מלבד לבדידות) שהוא מסתובב עם "עוזרת", כדי לקבל עוד זוג עיניים. אהבו מאוד להדגיש את זה עם רוז (במיוחד כשהדוקטור אמר לה כשהוא השאיר אותה עם הדוקטור האנושי, שהוא בעצמו היה יותר כעוס כשהם נפגשו והיא הפכה אותו לאנושי יותר…משפט שאגב לא אהבתי או הבנתי אבל ניחא) ועם דונה (ע"ע הצלת המשפחה בפומפיי, והאודים). ובכל זאת, נראה שבינתיים איימי יותר "מושלמת" מהעוזרות הקודמות. יותר חזקה, יותר עצמאית, יותר דעתנית, וכן, כנראה שגם יותר חתיכה (כמו שמאט סמית' אוהב להזכיר). אני דווקא מחכה לראות את המפלות שלה, כי אם היא האנושית שבזוג, הגיע הזמן שגם נראה את המגרעות האנושיות שלה.

    בנוגע לרומנטיקה אני דווקא מסכימה שהיא דיברה על הדוקטור. הסצנה (והמבט שהיא תקעה לדוקטור בזמן שהיא אמרה את זה) הזכירו לי סצנה מהעונה השלישית שהדוקטור נותן למרת'ה וג'ק מפתח כperception filter ומתאר את זה כמו "שאתה מאוהב במישהו והוא לא יודע שאתה קיים". לאחר שמרת'ה מגיבה במבט המום ג'ק שואל אותה "גם את?". זה מאוד הזכיר לי את זה.
    ודידי אני דווקא קראתי ראיון עם מופאט שאומר שלמרות שירדו על דייוויס עם הרומנטיקה ואמרו שמחכים לתקופה שלו בשביל להיפטר מהרומנטיקה הוא לא הבטיח לאף אחד שלא תהיה רומנטיקה, אלא להיפך. נראה אם אני יכולה למצוא את המאמר. כמו כן בראיונות של מאט וקרן הם אמרו שיש חיבור מיוחד, אולי אפילו רומנטי בין הדוקטור ואיימי, וכן היא עזבה את החתונה של עצמה בשביל להיות איתו, זה קצת יותר מפנטזיית ילדות.

    והתיאוריה שאיימי ממציאות אחרת מזכירה לי יותר מדי את הסיפור של פיטר מפרינג'. מקווה שזה יהיה קצת יותר מקורי. ושאם יש מציאת אחרת, שהוא לא ימצא שם את רוז. שוב.

    מצפה לראות את השילוב של ריבר סונג (אולי אחת הדמויות הפחות אהודות על ידי מעריצים בדוקטור החדש בגלל הסויות שלה) עם המלאכים (בין המפלצות האהודות ביותר).

    וואו זה יצא תגובה ארוכה. חג שמח 🙂

    1. טוב לא הצלחתי למצוא את המאמר הספציפי שדיברתי עליו (לעזעזל הבן אדם מתראיין הרבה…) אבל סתם 2 אחרים:
      http://www.digitalspy.org.uk/cult/a209668/moffat-hints-at-doctor-who-romance.html
      http://splashpage.mtv.com/2010/04/05/doctor-who-premiere-steven-moffat-romance-matt-smith-karen-gillan/

      ואגב לגבי מופאט ורומנטיקה, אל תשכח שמדובר על התסריטאי שהביא לנו את רנה (היחידה- כולל רוז- שבאמת נרמז שהדוקטור היה אהמ *פיזי* איתה), ואת ריבר סונג (שספקולציות טוענות אמורה להיות אשתו או אהובתו לעתיד). לא נראה שהוא כל כך סולד מרומנטיקה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s