מה הדוקטור ידע, ומתי: Amy's Choice

מתי הדוקטור ידע מי הוא, ומה זה אומר? (תמונות: BBC)

כפי שכתבתי כבר, הפוסטים השבועיים האלה לא אמורים להיות ביקורות של הפרקים. ובכל זאת, צריך לומר זאת: זה הפרק המעולה הראשון של העונה שלא נכתב על ידי מופאט, וזה אולי הפרק הטוב ביותר בעונה עד כה.

ועכשיו, לאחר שעמדתי הובהרה, נעבור לשאלה הגדולה של השבוע: מתי הדוקטור ידע את מה שהוא ידע? הדוקטור אומר לאדון החלומות שהוא יודע מי הוא בשלב די מוקדם של הפרק. אחרי שהוא אומר זאת, הוא ממשיך להתנהל כאילו השאלה "מה הוא החלום ומה המציאות" היא שאלה לגיטימית. מה שמותיר לנו שלוש אופציות:

1. הדוקטור הבין באמת את ההשלכות של זהותו של אדון החלומות רק בסוף, כשאדון החלומות חילץ את הטארדיס. אם הוא יציר חלומות, הוא לא אמור להיות מסוגל לשלוט בטארדיס באופן פיזי בעולם האמיתי. ולכן, שתי המציאויות הן חלום.

2. הדוקטור הבין את ההשלכות ברגע שהוא הבין שאדון החלומות הוא השתקפות אפלה שלו עצמו, ברייה דמויית ה-Valeyard, השתקפות עתידית אפלה שלו שהופיעה בעבר (ושעליה קראתי ביממה האחרונה, כי אני צופה בסדרה רק מהעונות המודרניות). זה מותיר שאלה (שרלוונטית גם לאפשרות השלישית): למה, אם הוא יודע שזה חלום, הוא מציל את האנשים בכפר? אחרי הכל, זה לא אמיתי. התשובה היא שהוא לא מסוגל להתאפק. הם לא אמיתיים, אבל הם בצרה. והוא הדוקטור.

הלהקה מפרו3. הדוקטור יזם את כל הסיפור. זאת האופציה המסקרנת ביותר. צריך לזכור: הדוקטור צירף את רורי למסע בעקבות התגלית שהסדק בזמן/חלל החל ביום הנישואין של רורי ואיימי. והסוף, אליו דחף הדוקטור את איימי באופן פיזי ממש, הוא הסוף שהוא רצה ושאליו חתר גם בפרק הקודם: איימי מבינה שרורי הוא אהבת חייה. הוא ניסה לקחת אותם לטיול רומנטי בונציה, וזה לא עבד. אז הוא העלה את רמת הסיכון. הוא ידע שאדון החלומות יהיה השתקפות שלו ולא של השניים האחרים, מהסיבה שציין בסוף: יש בו הרבה יותר אופל מאשר בהם. וכך, הוא יכול היה לתמרן את התוצאה למה שרצה.

מבין השלוש, אני לא מאמין בכלל בראשונה. זה הדוקטור. הוא גאון. הוא לפעמים רץ מהר מכדי להבין לעומק את ההשלכות של דברים בזמן אמת – או להבין שהוא מבין – אבל הוא מבין אותם די מהר. וכפי שאיימי אמרה, הוא גם מספר לה. העובדה שהוא לא סיפר עד הסוף מחזקת בעיני את האפשרות השלישית, אבל יכולה לתמוך גם בשניה. כי בין אם הוא יצר את המצב בכוונה ובין אם הבין מה קורה בשלב מוקדם, הדוקטור הותיר את הבחירה בכוונה מלאה בידיה של איימי. הוא סיפק משקל נגד לעמדה הצפויה של רורי, והותיר אותה להכריע.

עוד צעד קדימה שלה

וכל זה אומר שלמרות שזה הפרק הראשון בו גם לא רואים את הסדק וגם אף אחד לא מזכיר את המילה Silence, הרי ש-Amy's Choice עדיין נמצא עמוק בתוך הסיפור של העונה.

חוץ מזה

הרקורד של סיימון ניי ככותב קומדיה ניכר בקטנות, גם בתוך סיפור שהיה דרמטי בבסיסו. "אם אנחנו הולכים למות, נמות כשאנחנו נראים כמו להקת פולק מפרו", לדוגמה, היתה שורה שהצחיקה אותי מאד, וגם הביצוע שלה היה מצוין.

הביצוע הזה מזכיר לי שלמרות שזה היה הפרק שבו היינו אמורים לקבל ללבנו באמת את רורי, הרי שמי שבאמת עשתה צעד גדול קדימה היא איימי. כלומר קארן גילן. הפרק דרש ממנה יותר מבעבר, והיא סיפקה את הסחורה. התגובה שלה אחרי שרורי מת היתה מושלמת.

טובי ג'ונס, בתפקיד אדון החלומות, היה מעולה. העובדה שהוא מלוהק לתפקיד ארנים זולה בקפטן אמריקה משפרת את האופטימיות שלי בנוגע לסרט. הוא גם יכול להיות דוקטור מעניין מאד, למרות שזה לא סביר.

בפרק הבא: חייזרים, מפלצות, והאדמה בולעת אנשים. יהיה כיף.

4 מחשבות על “מה הדוקטור ידע, ומתי: Amy's Choice”

  1. יש גם אופציה רביעית: שמי שכתב את התסריט פישל. בתור מישהי שאף פעם לא שמה לב לחורים עלילתיים (וגם כאן לא שאלה את עצמה בדיעבד למה הדוקטור המשיך לשתף פעולה אם ידע את הזהות האמיתית של אדון החלומות), אני נוטה לחשוב שגם אחרים עלולים לסבול מקוצר ראייה דומה, אפילו תסריטאים לגבי התסריט של עצמם. לא אומרת שזה בהכרח מה שקרה פה, אבל אפשרי.

    אבל כל זה לא פוגם מבחינתי בפרק, שהיה מעולה. החלקים שהכי מעניינים אותי בסדרה הם העיסוק בפסיכולוגיה של הדוקטור, בעיקר כשזה עיסוק לא מחמיא שמוכן להודות בבעייתיות הרבה שלו, של מיהו ושל אופן ההתנהלות שלו, בוודאי כשזה עוסק בקשרים שלו עם הקומפניינס. בפרק הקודם, כשרורי התייחס לכך בסערת רגשות גדולה ובהמשך נסחף גם הוא להתלהבות הדוקטור, זה היה מאכזב בעיני. בפרק הזה זה נעשה מעולה.

    לצערי, בינתיים מאט סמית לא הצליח לקנות את לבי, ולמעשה אני חושבת שהרגעים הללו של אינטרוספקציה היו יכולים להיות הרבה יותר טובים עם שחקן אחר בעל הכשרה שייקספירית שלא אציין את שמו עד הסוגריים שתכף יגיעו. (והיו מעולים בעבר. דיוויד טננט היה נפלא ברגעים של ספק עצמי או בדידות של הדוקטור.) מטופש לחשוב "מה היה יכול להיות", אבל אי אפשר שלא. העונה הנוכחית סובלת לטעמי מעודף של הומור פיזי, שלא לומר סלפסטיקי, יותר מדי התרוצצויות והיתקלויות וצעקות שלא תמיד מצחיקות, ויש לי חשד מציק שזה הותאם לנעלי השחקן הספציפי.

    1. אה, כן, ושכחתי לומר ששני השחקנים האחרים, כלומר איימי ורורי, עשו שניהם לדעתי עבודה נהדרת בפרק.

    2. אני לא חושבת שזה קשור לתסריט כי בדרך כלל נהוג לוודא שהתסריט כתוב טוב לפני שמצלמים סרט או סדרה, לפי דעתי זאת היא הבקשה של הבמאי להשאיר סוף מפותל או לא ברור… דעתה של סטודנטית לניהול מידע וידע.

  2. גם אני הרגשתי שזה הפרק הטוב של העונה (מופאט או לא מופאט) והופתעתי לגלות שיש מבקרים (אני מרשה לעצמי להשתמש במילה הזאת כי אתה השתמשת בה…סתם, הייתי כנראה משתמשת בה בכל מקרה) שהרגישו שזה הפרק הגרוע של העונה. עניין של טעם או של עומק? לא יודעת.

    האופציות שהצגת מעניינות והאחרונות סבירות במיוחד. עם זאת, קח בחשבון את הנקודה הבאה. גם אני ידעתי מההתחלה (עוד לפני שהדוקטור הכריז זאת) ששתי הסיטואציות הן חלום. למען האמת לא ידעתי שהדוקטור יכול לחלום (לא הייתי בטוחה בכלל שהוא ישן…), אבל ברגע שזה בוסס שכן, זה נהיה לי פשוט. מי מאיתנו לא חווה את ההרגשה המלחיצה של חלום בתוך חלום? אתה מתעורר מחלום ומרגיש בטוח ופתאום מגלה שבכלל עוד לא התעוררת אבל עדיין תוהה אם זה בכלל חלום ואיך זה יכול להיות כי הרי התעוררת. ובכל זאת, גם כשאני בחלום ויודעת שזה חלום, כשרודפים אחרי אני בורחת, וכשיש סכנה אני נבהלת, וכשקורה משהו טוב אני מתרגשת, ומתאכבזת עם צלצול השעון המעורר. הדוקטור כפי שציינת חכם. זה שהוא ידע שזה חלום מהתחלה, לא אומר שהוא לא הרגיש שהוא אמיתי בכל זאת.

    ועכשיו לסוגיית הדוקטור כיישות רעה. מרתק מרתק מרתק. חשבתי לעצמי שזה כנראה נוצר כתוצאה ממה שרורי אמר בפרק הקודם. כן, גם לנו אירועי היום הקודם מתגנבים לחלום בדרך זאת או אחרת. אבל המשפט הטוב ביותר בפרק היה כשהדוקטור אמר לאיימי שהוא יודע מי זה והיא שאלה איך והוא אמר שיש רק בן אדם אחד בייקום ששונא אותו כל כך. האם הדוקטור אכן כזה מלא בשנאה עצמית? דברוס כבר אמר לו שהוא רץ ממקום למקום כי הוא בורח מעצמו ומהדברים הנוראים שהוא עשה. והרי בפרק הקודם או יום לפני כן עבורו, הוא שוב נתן או גרם לעם שלם של חייזרים להיכחד. זה גוון כל כך מעניין באישיות של הדמות. ובניגוד לקודמי אני חושבת שמאט סמית' משחק את זה נפלא. אין לו את הכובד של דיוויד טננט אבל הוא עושה את זה באנדרסטייטמנט מושלם. "אני יודע, אני זוכר אבל אני לא רוצה לדעת ולזכור ולכן אני אתעלם מכובד הדברים". נקודה אחרונה ומעניינת, ביקורת שקראתי טענה שייתכן שההשתקפות של הדרים לורד בסוף היא הטרמה למה שצפוי בהמשך (אולי לא לגרמי הדוקטור?), כפי שפרק מנותק מהעונה כמו פרוייקט לזרוס הסתבר להיות חלק מהעלילה הכוללת (של המאסטר כמובן). וכן גם אני בהתחלה הרגשתי ככה, שאולי הוא סתם אמר, או שאולי זה יותר מורכב, או שאולי כפי שאני כבר אמרתי יש לטארדיס חלק בעניין. אבל לאחר מחשבה נוספת אני לא בטוחה שזה המצב. ההשתקפות בסוף לפי דעתי נועדה לחזק שהוא עדיין רואה את עצמו כייצור מניפולטיבי ורשע הרבה יותר ממה שהוא נותן לאיימי ולנו להאמין.

    ואחרי כל הדיבורים על מרי סו, אין דבר מדהים יותר מלדעת שהדמות הזאת של האיש החזק ביקום, החכם ביקום, ומשמעותי ביקום, היא למעשה חסרת ביטחון כמו כל אדם אחר ביקום. חומר למחשבה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s