הטעות של הדוקטור – Cold Blood

כל שבוע, הפוסט שלי על הדוקטור מכיל ספוילרים. זה הגיוני, כמדובר בטקסט על פרק טלוזיוני. אבל שבוע, הספוילר גדול מהרגיל, כך שאני באמת מציע לכם: אם לא צפיתם בפרק, ואתם מתכננים לעשות את זה, אל תקראו.

הידעתם? סטיבן מור שיחק את הקול של מארווין בתסכיתים של מדריך הטרמפיסט (תמונות: BBC)

הפרק הזה, יותר מכל פרק של הדוקטור שאני יכול לזכור, עסק בטעויות. הטעות של אמברוז, כמובן, היא לב העלילה. אבל במובן מסוים, היא אולי היתה חסרת משמעות. אחרי הכל, רזטק כבר העירה את החיילים שלה, וזה לא שאחותה החיה היתה הופכת לפעילת שלום לפתע.

הטעויות של הדוקטור, החל מהפרק הקודם ובעיקר כאן, חשובות יותר. הוא הותיר את בני האנוש עם אליה. הוא חשב שזה יהיה ישוב קטן. הוא צייר את האנושות בצבעים לא מציאותיים בעליל. והוא זה שהתעכב לתקוע יד בתוך הסדק, שחזר השבוע ובגדול.

עד שלמדתי לאהוב אותו, הוא מת

וזאת, כמובן, הטעות החשובה באמת. כי עם כל הכבוד לסילוריאניים, אנחנו לא מושקעים בהם רגשית. לא באמת, למרות המשחק המצוין של נב מקינטוש וסטיבן מור. אבל את רורי התחלנו – או התחלתי – לאהוב. רורי, שהאשים את הדוקטור שהוא גורם לאנשים להסתכן, ושהודיע רק בפרק הזה שהוא בוטח בדוקטור לחלוטין. רורי שהקריב את עצמו כדי להציל את הדוקטור. דחף את הדוקטור מקו האש, והפך את הנזיפה שלו לנבואה שהגשימה את עצמה.

ובזה, הדוקטור אשם. וזאת אשמה שהוא לא יוכל להתחמק ממנה, שתצטרף לכל השנאה העצמית שראינו ב-Amy's Choice.

אבל לצד הטעות הקטלנית של הדוקטור, טעות שנובעת מהסקרנות הבלתי נלאית שלו, מהדחף שלו לדעת, הוא עשה את אחד הדברים הלא אנוכיים שראיתי בטלויזיה: הנסיון לגרום לאיימי לזכור את רורי. כי איימי שזוכרת את רורי היא איימי שכועסת על הדוקטור שגרם למותו, שלא הצליח להציל אותו. וזאת האיימי שהוא ניסה – ונכשל – לשמר. וזה אצילי, בעיני.

ספר המהלכים של ג'וס

אשם, בכל מובן, במה שקרה

כתבתי בעבר שסטיבן מופאט בונה עונה באופן שדומה בהרבה לאיך שג'וס ווידון עשה זאת בבאפי ואיינג'ל, והפרק הזה רק חיזק את זה. לא רק שה-Big Bad, והקונפליקט העונתי, גלויים בהרבה מאי פעם, גם המוות של רורי היה מהלך ווידוני לגמרי.

בפרק הראשון של באפי פגשנו את ג'סי, החבר של ווילו וזאנדר שהפך לערפד ומת. ווידון רצה לשים אותו לצידם בקרדיטים, כדי שהמוות שלו יהיה יותר אפקטיבי. הוא הגשים את החזון הזה באיינג'ל, עם דויל.

וזה בדיוק מה שמופאט עשה עם רורי. גם בגלל ההשפעה של המוות על הדמויות – או במקרה זה, על הדמות היחידה שזוכרת שהוא אי פעם היה קיים – ובעיקר בגלל ההשפעה שלה עלינו כצופים. אנחנו ראינו איך איימי מגיבה למוות של רורי, ברמז המטרים מ-Amy's Choice: עולם בלעדיו הוא לא עולם בו היא רוצה לחיות. ועכשיו, הוא מת, והיא אפילו לא זוכרת שהוא קיים? עלי, לפחות, זה עבד.

מת זה מת?

מדי פעם, חברות הקומיקס מחליטות שמעכשיו "מת זה מת". אם מישהו מת, הוא לא יחזור. וכעבור זמן מה, הכלל הזה נשבר. רק לאחרונה, DC החזירו כמה וכמה מהדמויות המתות שלהם לחיים. כשהפנדוריקה תיפתח, עוד שלושה פרקים (לפרק הלפני האחרון של העונה קוראים The Pandorica Opens, כך שזה לא ממש ספוילר), האם ניתן יהיה לשכתב את העבר? כרגע, אפילו הטארדיס נמצאת בסדק – ולא נראית ממש במצב להיות הביג באד של העונה – האם רורי יוכל לחזור למקומו, על הגבעה ממול, היכן שעמד בתחילת הפרק, והיכן שאיימי עמדה הפעם לבדה?

אני נאלץ לומר, שלמרות שזה סנטימנטלי, אני מקווה שכן.

7 מחשבות על “הטעות של הדוקטור – Cold Blood”

  1. אחרי שצפיתי בפרק הקודם, הגדרתי אותו כ"הדוקטור פוגש את הסכסוך הישראלי-פלסטיני".
    ובאמת שהייתי סקרנית לראות איך, אם בכלל, הבעיה תיפטר בפרק הזה.

    אז נכון, הפתרון שהגיעו אליו היה היחידי ההגיוני (כי כבר יש יישות רעה לעונה הזו ומלחמה עם הלטאות זה היה יכול להיות די משעמם), אבל הנסיון שלי לחשוב על זה כעל אלגוריה פוליטית כלשהי היה מאכזב קלות.

  2. כן, המוות של רורי היה ללא ספק מהלך ווידוני במיוחד, אבל אני חושבת שהאשמה היא לא לחלוטין של הדוקטור. בני האדם קיצוניים מדי בהתנהגותם ומוזר שהוא טרם הפנים את זה.

    בעוד אמברוז אכן הורגת את אליה, מצדו השני של המטבע יש את רורי שהקריב את עצמו עבור הדוקטור. אי אפשר באמת להאשים את הדוקטור בכל מה שקרה. אנשים עושים בחירות והוא פשוט נוטה להאמין בהם קצת יותר מדי.

  3. הייתי בודדה בחוסר אהדתי לפרק הקודם ולכן גם לא הגבתי. לא יודעת למה אבל הפרק לא תפס אותי, ומצאתי את עצמי עושה מיני דברים כמו מקפלת כביסה ושמה לק על הציפורניים ברגליים בעת שאנשים נבלעים על ידי האדמה. אבל למרבה הפתע החצי השני של הסיפור הצליח לעורר אותי. אני אוהבת שהדוקטור מאמין באנשים, וגם בחייזרים (טוב הסילוריינים לא חייזרים לצורך העניין אבל הבנתם את הנקודה). זה עושה אותו דמות מיוחדת כי כמה שהוא ראה רוע ביקום ב900 שנות חייו, וכמה שהוא בעצמו היה רוע, וכמה שהוא חכם יותר מכל יישות אחרת כנראה, הוא עדיין נאיבי כמו ילד בן 5. זה יפה. עם זאת, הרגשתי שמאט סמית' לא מספיק הביע אכזבה מאמברוז. כן, הבנו, בסדר, בעלה נלקח, בנה נלקח ואבא שלה גוסס אבל זה לא סיבה להתחיל מלחמת עולמות… ציפיתי למבט של הדוקטור כמו מוקדם יותר בעונה כשהוא גילה שבני האדם מנצלים את לווייתן החלל או כמו שהדוקטור העשירי כעס על הרייט סמית' עד כדי נקמה פוליטית. הוא דיי מהר ויתר לה על מעשה שטותי במיוחד.

    ובכל זאת היה יפה, ואהבתי את האלגוריה שבכל תרבות יהיו את הקיצונים שנמשכים למלחמה אבל תמיד גם את אלו שמסכימים לדבר. זה דווקא מאוד מתאים לסכסוך שלנו שרון, ובמיוחד הזדהיתי עם התפיסה שזה יכול לקרות, אבל תכלס, אנחנו פשוט עוד לא מוכנים.

    לגבי ה-5 דקות האחרונות הדרסטיות, אני חייבת להודות שאני חנונית רעה ושאני לא חולת ווידון. ראיתי כולה 3 עונות ראשונות של באפי ואז התייאשתי. אבל אם מדברים על הדוקטור אז כן זה פעם ראשונה מאז הסדרה החדשה (והבנתי כולה פעם שניה בכל ההיסטוריה של הדוקטור) שמלווה של הדוקטור מת. בינתיים. יש מצב שיחזור לחיים, ואז הוא לא יהיה שונה במיוחד מג'ק או רוז. אבל עדיין זה היה צעד אמיץ וקיצוני מצד מופאט וחייבים לתת לו על זה כבוד. ואגב העובדה שחלק מהטארדיס יצאה מהסדק דווקא בעיני מחזקת את התפיסה שהטארדיס היא מקור הבעיה (או כמו שאתה קורא לו הביג באד…).

    שבוע הבא פוגשים את וינסנט. תכלס, מלבד לביקורים בחלל אולי, זה סוג הפרקים האהובים עלי, ניחוחות ההיסטוריה…צ'רצ'יל והדאלקים קצת איכזבו, נקווה שזה יותר יתקרב לשייקספיר קוד בסגנון.
    מעניין במיוחד איך הפרק יתגלגל לאור התגליות האחרונות.

    1. ניצן, ממש לא היית בודדה בחוסר אהדתך. אותי הוא שעמם נוראות. יש מצב שגם הציפורניים שלי זכו לצבע טרי, לא, בדיוק זוכרת, it's all a blur. למרבה הצער, גם בפרק הזה לא השתפר המצב מבחינתי. למרות הפוטנציאל לפרק מעניין, אפילו מעציב, הוא לא עשה לי כלום. אפילו לא המוות של רורי, וזה למרות שחיבבתי מאוד גם את הדמות וגם את השחקן. לא יודעת במה לתלות את זה, אם זה קשור איכשהו בכתיבה, או במשחק של הדוקטור, או במוזיקה שמעצבנת אותי לאורך כל הסדרה (הנטייה לתקוע מוזיקה סופר-דרמטית דווקא ברגעים הכי דרמטיים, שדוחפת אותם רחוק מדי עד מחוזות המלודרמה ומקלקלת עבורי את היכולת להתרגש באמת. אני די בטוחה שזה מה שקלקל לי את פרקי סוף עונה 3). אוף.

  4. הבעיה, ניצן, היא שבמקרה המקומי שלנו, קשה להחזיר את אחד הצדדים אל מתחת לאדמה לאלף שנים עד שכולם יהיו מוכנים לזה… (וכאן נפלה האלגוריה שלי)

  5. לגבי המוות של רורי, אני מודה שתוך כדי צפייה בפרק לא חשבתי על האפשרות של שכתוב העבר שנובעת מקיום הסדק. אבל אם זה באמת יקרה והמוות של רורי ישוכתב, זה יהפוך לדעתי את המוות שלו מבחירה אמיצה תסריטאית (בסגנון וידון, שלא לומר "משחקי הכס"), למסחטה רגשית פחדנית למדי (גם נסחט את בלוטות הדמעות של הצופה עם המוות, וגם נחזור בנו בסופו של דבר. עם כל הביקורת שיש לי על טורצ'ווד, ויש לי, שם לפחות מתייחסים למוות ב… סופיות, שלא לומר הסופניות, הראויה. כולל כשמחזירים אנשים לחיים). כמובן, אולי דעתי היתה שונה אם המוות הזה היה עושה לי משהו רגשית; מצד שני, אולי זה רק היה מעצבן אותי יותר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s