הדוקטור והמעשייה: The Big Bang

כתבתי בעבר שהסקירות האלה אינן ביקורות. ועדיין, שווה לציין: ראיתי את הפרק הזה פעמיים ברצף, וחזרתי לחלקים ממנו שוב. אני חושב שזאת הפינאלה הטובה ביותר של הדוקטור מאז שהסדרה חזרה, ואחד מפרקי הטלוויזיה הז'אנרית הטובים שראיתי.

מזל טוב (תמונות: BBC)

סטיבן מופאט אמר שוב ושוב שמבחינתו, דוקטור הו היא אגדה. מעשייה. והפרק הזה הוא הביטוי הטהור ביותר של התפיסה הזאת. אם בוחנים אותו כמדע בדיוני, הוא כושל. הפרדוקסים מתמוטטים לתוך עצמם. הדוקטור לא יכול היה לשחרר את עצמו מבלי שישתחרר, הוא קיבל את הדרך בה גרם לאמליה להגיע למוזיאון מ… הדרך בה גרם לאמליה להגיע למוזיאון.

אבל דוקטור הו היא לא באמת סדרת מדע בדיוני. היא מעשייה. ובמעשייה, ההגיון של "היקום מתמוטט, ולכן אפשר לשבור את החוקים", עובד. זה הגיון די דומה להגיון של קומיקס. וספציפית קומיקס גיבורי על.

וזה עובד, יותר מכל, בגלל הדמויות. ולכן, נקדיש קצת מקום לכל אחת מהן.

הנער שחיכה

הו, רורי ויליאמס. אני זוכר את הפעם הראשונה שנתקלנו בו, וחשבתי – כמו רבים אחרים – "נו, הנה עוד מיקי". ואז למדתי לאהוב אותו. בהדרגה. כשהוא מת, הצטערתי. אבל לא כמו שהייתי מצטער אם הוא היה מת עכשיו. רורי ויליאמס, "מר פונד", צמח במהלך העונה להיות דמות נפלאה, ומצא את עצמו באמת כאוטון, כשכפול. "למה אתה חייב להיות כל כך אנושי?" שואל אותו הדוקטור. "כי כרגע, אני לא", עונה גיבורנו. אני מקווה מאד שעם שובו של הזיכרון הדוקטור, איימי ורורי – או לפחות איימי – זוכרים את אלפיים השנים בהם רורי חיכה כדי לפצות על הרצח בו לא יכול היה לשלוט. רורי הוא פנטסטי.

הנערה שזכרה

אחד הדברים המעניינים ביותר בעונה הזאת היא הדרך בה מופאט עושה דברים שדיוויס עשה, עם תוצאה שונה. כן, איימי פונד היא "מיוחדת". אבל השטן, האלוהים והכישרון נמצאים בפרטים הקטנים. והדרך בה איימי מיוחדת היא גם הגיונית – לפחות באותו הגיון מעשיות של הדוקטור של מופאט – ובעיקר עובדת. עובדת הרבה יותר טוב מאיך שהיא עבדה עם רוז. הסיפור של איימי הוא הסיפור של העונה הזאת. מופאט אומר בקונפידנצ'ל של הפרק הזה שזה הסיפור על הילדה שהאמינה באנשים שנופלים מהשמים, אוכלים קציפת דגים ומסוגלים לפתור כל דבר, על האשה הצעירה שהאמינה שאסור להאמין בדברים כאלה כי האנשים האלה משקרים, ועל המאמצים של הדוקטור להחזיר את האשה הצעירה הזאת אל הילדה ההיא. הצעד הראשון היה הבחירה להאמין בו בפרק הראשון. אבל השלמת המסע היתה הרגע – הרגע הכה נפלא, הרגע שלא נדבר על כמה פעמים ראיתי אותו ביממה האחרונה – בו היא קמה בחתונתה ומכריזה שהיא זוכרת את האיש המרופט. כשהיא אומרת – וכאן המטען הרגשי מגיע אלינו בישראל תודות לסרטים וטלוויזיה, כי זה לא מנהג שלנו – "משהו ישן, משהו חדש, משהו שאול, משהו כחול". ויותר מכל, זאת מעשייה כשהיא אומרת "מצאתי אותך. מצאתי אותך במילים". זה… זה לה גווין, וביגל. זאת פנטסיה. זאת מעשייה.

כדאי להיזהר ממנה

ה-Bad Ass Motherfucker

דאלק: "הרשומות מציינות שתנקטי במידת הרחמים. את עמיתה של הדוקטור"

ריבר: "אני ריבר סונג. תבדוק את הרשומות שלך שוב".

דאלק: "רחמים".

ריבר: "תאמר את זה שוב".

דאלק: "רחמים".

ריבר: "עוד פעם אחת".

דאלק: "רחמיייייים"

שניות לאחר מכן:

איימי: "איפה הדאלק?"

ריבר: "הוא מת".

אנחנו עדיין לא יודעים מי היא ריבר סונג. אבל אנחנו יודעים שנדע בעונה הבאה. ריבר היא אחת משני הדברים בהם אנחנו יודעים שהעונה הבאה תעסוק. עוד מעט נגיע לדבר השני. וכן, היתה גם הצעת נישואין משעשעת.

האיש הזקן

אני יודע שיש אנשים שעדיין לא מתחברים למאט סמית'. שעדיין רואים כל הזמן את צילו של דיוויד טננט וסבורים שהצל טוב יותר ממה שהם רואים על המסך. כמה מהאנשים הטובים ביותר שאני מכיר נכנסים לקטגוריה הזאת. אבל ככל שהעונה התקדמה, כך היה קשה לי יותר ויותר להבין את האנשים האלה. וזה קשה במיוחד עכשיו. הדוקטור של מאט סמית' הוא, בעבורי, דוקטור נהדר. לא פחות. הוא הדוקטור המצחיק ביותר, אבל הוא גם עושה עבודה נהדרת בצד הדרמטי. כשחזרנו איתו לגן מלא המלאכים, לאותה סצנה שידענו שמשהו בה לא בסדר – הסצנה בה הוא לבש ג'קט אחרי שהותיר אותו בידי המלאכים, בה התעקש שאיימי תבטח בו ותזכור את מה שאמר כשהיתה בת שבע – המטען הנוסף של ההבנה והידיעה העניק להופעה שלו משקל דרמטי.

הדוקטור של מאט סמית' וסטיבן מופאט הוא אמנם הצעיר מבין הדוקטורים, אבל הוא גם הזקן ביותר. כשהוא סיפר לאיימי את הסיפור שלו, הסיפור שעתיד היה להחזיר אותו ליקום שלנו, הוא היה אותו אדם בן 907, זקן ועייף וקרוב לייאוש. קרוב, אבל לא שם. אף פעם לא שם.

השתיקה

חשבנו שנקבל בפרק הזה פתרון לסוגיית השתיקה והסיבה לכך שהטארדיס התפוצצה. אבל לא קיבלנו. וטוב שכך. זה הדבר השני שבו תעסוק העונה הבאה. מופאט הבטיח, ומופאט מקיים. אני כבר לא מאמין שיש סיכוי שהטארדיס עצמה אחראית למה שקרה. אני חושב שריבר צדקה. משהו חיצוני השתלט עליה. משהו חיצוני גרם לפיצוץ ולהכחדת היקום. כשהפרק התקרב לסיומו, התחלתי לדאוג. "מה עם השתיקה?" שאלתי את המסך. ואז הדוקטור אמר "החלל והזמן עדיין לא בטוחים. היתה סיבה לכך שהטארדיס התפוצצה. משהו משך את הטארדיס לתאריך המסוים הזה ופוצץ אותה. למה? ולמה עכשיו? השתיקה. מה שזה לא יהיה, זה עדיין שם בחוץ". לי זה אומר שלמופאט יש תוכנית. לפחות לעונה הבאה ואולי מעבר לה. וזה מרגש ומשמח אותי, כי למרות חיבתי לטלויזיה אפיזודית, הרי שגם במיטבה היא לא יכולה להגיע לשיאים של יצירה טלויזיונית שיש לה את האומץ לחשוב קדימה. זאת הסיבה ש-The Wire היא סדרת הטלויזיה הטובה בהיסטוריה, זאת הסיבה שבבילון 5 התגברה על צוות שחקנים לא אחיד ודיאלוגים נוראיים. באייקון האחרון השתתפתי בפאנל ששמו "ה-Arc ושברו". העמדה שלי היתה "אין שבר". והעונה הזאת של הדוקטור הוכיחה את עמדתי באופן מצוין.

ההמתנה

מעכשיו ועד חג המולד והספיישל השנתי. ואז עוד כמה חודשים עד העונה הבאה. יהיה קשה.

7 מחשבות על “הדוקטור והמעשייה: The Big Bang”

  1. אני חייב להגיד שכל שבוע אני נכנס לפה וקורא את הסקירות שלך ונהנה. כל הכבוד!!!

  2. האם זה היה מעולה? זה היה מעולה. זה היה מעולה מספיק שאני עכשיו מתקשה לזכור את כל החורים בעלילה שעצבנו אותי כשראיתי את זה. Suspension of Disbelief בדיעבד זה טריק יפה. הפרק היה בנוי בצורה קלימאטית. הצליחו להפיל לנו את הלסת עוד לפני שיר הפתיחה (מזכיר לי סגנון של תיקים באפלה במעט) ומשם הכל התגלגל מהר למדי. ייתכן שאני מתפתה אפילו לומר מהר מדי. היתה לי את התחושה שהיתה לי בפרק הראשון, שהכל קורה מהר מהר, ובעוד שזה מצד אחד מרתק וממריץ, מצד שני זה מאבד טיפה מהקסם (הפרקים המהנים ביותר בעונה ובסדרה התפתחו לאט. אבל שוב, לא מדי).
    רגעים שדורשים ציון לשבח הם בוודאי רורי שהמתין 2000 שנה (וכאן אנחנו מבינים שזה סדרת מד"ב ופנטזיה, לאו בגלל החלק של ה-2000 שנה אלא בגלל שאין באמת גברים כאלה ;)), הדוקטור רוקד (וואו. אין מילים.) ובכלל עצם העובדה שהביג בד לא התגלה בסוף העונה זה דבר נפלא. ככה בונים מיתולוגיה של סדרה. רגעים שמעלים תהיה: ובכל זאת, היו דברים שעצבנו. אני לא יודעת אם זה חור בעלילה באמת או מכוון אבל היו 2 קטעים שסתרו את ההיגיון של עולם ההו. 1. כבר שנים רבות טוחנים לנו שאדם לא יכול לחצות את קו הזמן של עצמו. למעשה כשרוז עשתה זאת בעונה הראשונה ב"יום האב" יצאו מעין דינוזאורים מעופפים מהשמיים שאכלו אנשים. והנה, איימי הגדולה מנהלת שיחות עם איימי הקטנה. והדוקטור הגוסס פוגש פנים מול פנים את הדוקטור החי. ושום דבר לא קורה. טוב, חוץ מהיקום שמתפרק אבל זה היה כבר לפני זה. ואם כבר מדברים על הדוקטור הגוסס, הדוקטור נורה ע"י דאלק ולא מת על המקום. ממתי? ואם כבר אנחנו טוענים שהדאלק היה חלש, הדוקטור לא היה צריך לעשות רגנרציה? 2. (וכן אני יודעת שהיו יותר מ1 ב1). בוא נתעלם שניה מהעובדה שיקום בלי דוקטור לא היה נראה יפה וטוב כמו העולם של איימי לפני שזכרה אותו. להזכירכם ב,turn left כשדונה לא פגשה את הדוקטור והוא מת המון דברים נוראים קרו כי הדוקטור לא היה שם כדי לעצור אותם. למה זה לא קרה כשהקיום של הדוקטור נמחק? אבל בסדר, התעלמנו, אם אף אחד לא יכל לזכור את הדוקטור איך ריבר יכלה לזכור אותו מספיק בשביל להביא לאיימי את היומן שלו? ואם מישהו זכר אותו (ריבר) למה דווקא איימי זאת שהייתה צריכה לזכור אותו גם בשביל שהוא יחזור?

    טוב התלוננתי מספיק ליום אחד אז אני גם אתן עוד שבח אחד קטן חוץ ממאט סמית' המדהים שסוחף אותי אחריו בכל שלב (אם כי עדיין לא כמו טננט). אלכס קינגסטון. אני לא יודעת אם אני מאוד אוהבת או מאוד לא אוהבת את ריבר. וזה לא רק כי אני לא יודעת מי היא. משחק נפלא של קינגסטון הוא זה שהופך את הדמות הזאת לכזאת מהפנטת ושנויה במחלוקת. מצפה לראותה בעונה הבאה. וכן שנה זה יותר מדי. הרבה יותר מדי.

    1. בקשר ל 1 ו 2.
      1) כשהיקום כולו קורס, סביר להניח שפרדוקסים אפשריים. גם הדינוזאורים המפחידים שניזונים מפרדוקסים כבר הוכחדו ולכן הפרדוקס אפשרי. זה סביר בהחלט.
      2) שוב פעם התשובה היא – היקום כולו קרס ורק כדור הארץ בעין הסערה המשיך. רואים שאין כוכבים בשמיים ולכן כל ההתרחשויות מ TURN LEFT לא רלוונטיות. בקשר לריבר – שאלת שאלות טובות. יש לקוות שכשנדע יותר מי היא בעונה השישית נוכל להבין גם את הסיבה ללמה היא זכרה ולמה זה לא היה מספיק.

  3. אני חושב שמי שמשך את הטארדיס לאותו תאריך ופוצץ אותה זה מישיהו שצריך קאוס כדי להיתקיים ומי שצריך קאוס כדי להיתקיים זה הטריקסטר אז אני חושב שהטריקסטר הוא זה שפוצץ את הטארדיס …אבל זה רק מה שאני חושב נחקה וניראה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s