הזהות המשטרתית החדשה של שני יוצאי The Wire

The Wire היתה אחת הסדרות הכי אמינות שאי פעם נראו על המרקע. בין השאר, האמינות הזאת הושגה כשדיוויד סיימון ליהק מקומיים לתפקידים בסדרה. זה אותו הדבר שהוא עושה כיום ב-Treme. אבל לצד המקומיים, סיימון ליהק גם בריטים לתפקידים אמריקאיים מאד. הוא ליהק אותם, למרות מוצאם, בגלל שהם שחקנים מעולים. שניים מהם, אידריס אלבה (סטרינגר בל) ואיידן גילן (טוני קרקטי), השיקו השנה סדרות במולדתם.

עוד גיבור מבריק ופגום, מוקף בקאסט לא מעניין (תמונה: BBC)

Luther, הסדרה של אלבה, היא סדרה מהסוג שקשה לי איתו: מפגן עוצמה של שחקן אחד, שיותר טוב מכל מה שמקיף אותו. יותר טוב משאר הקאסט, יותר טוב מהתסריט, יותר טוב מהבימוי. באופן כללי, קל לי יותר עם סדרות שבהן חוסר האיזון בכישרון בקאסט נוטה לטובת שחקני המשנה. באפי היא דוגמה טובה לכך. האוס היא הדוגמה ההפוכה, אבל לפחות שם התסריטים סבירים עד טובים. אבל עדיין קשה לי איתה במידה כזאת שאני לא צופה. לצד יו לורי, שאר הדמויות נראות חיוורות. במידה חלקית, זה בגלל שהוא ממש טוב. אבל זה גם בגלל שהם לא טובים מספיק. דוגמה חדשה יותר היא Lie To Me, עוד סדרה שנראה לעתים שיוצריה אומרים לעצמם "יש לנו את טים רות', וזה מספיק".

ראיתי שלושה פרקים של Luther לפני שפרשתי. הסדרה, שעוסקת בבלש משטרה מבריק (כמובן שהוא מבריק. הסדרות האלה תמיד עוסקות במישהו מבריק. לא מספיק שהשחקן יותר טוב מחבריו, גם הדמות צריכה להיות יותר טובה, עמוקה, מעניינת) שנתן לרוצח ליפול כמעט למותו, וכעת שב מהשעייה וטיפול פסיכולוגי, ומיד נתקע במערכת יחסים מוזרה עם רוצחת חדשה, לצד בעיות בחיי הנישואין שלו. הפער המשחקי היה בעייתי, אבל התסריטים היו מה שהרג את הסדרה מבחינתי.

Identity, הסדרה של גילן, מסקרנת יותר אך בעייתית מסיבות אחרות. הקאסט סביבו טוב יותר, ומדי פעם יש אפילו סצנה משמעותית שהוא לא נמצא בה. הנושא בה היא עוסקת טעון מאד: גניבת זהות. הוא טעון מכיוון שזה נושא שיש סביבו הרבה ממה שמכונה באנגלית FUD, ראשי תיבות של Fear, Uncertainty and Doubt. ממשלות אוהבות לנצל נושאים כאלה כדי להעביר חוקים מסוכנים לפרטיות. זה נושא חם במיוחד בבריטניה, היכן שהממשלה היוצאת נקטה בצעדים קיצוניים בכל הנוגע לפרטיות של אזרחי המדינה, בשם שמירה על החוק. בלונדון, תושב ממוצע מצולם כל שש שניות במצלמת אבטחה, אבל הפשע עדיין קיים.

יש בבריטניה דיון פעיל כבר זמן רב בנוגע לאפקטיביות של המצלמות, ובנוגע ליחס עלות התועלת שלהן. והיחס של הממשלה לפרטיות היה חלק משמעותי מההחלטה של רבים להצביע לליברל דמוקרטים בבחירות.

יש פוטנציאל. נראה אם יבוזבז (תמונה: ITV)

הסדרה עוסקת בנושא באופן קרוב למאוזן. חוסר האפקטיביות של המצלמות כנגד פושע חכם מוצג בפרק הראשון, ואף יש דיאלוג שבו נאמר שהמידע בידי המשטרה מועיל, אבל בעייתי, כאשר התשובה "אם לא עשית שום דבר לא בסדר, אין לך מה לדאוג" נאמרת על ידי הסמן השמרני הקיצוני ביחידה המשטרתית.

Identity היא סדרת קיץ בת שישה פרקים, עם קאסט טוב יותר מ-Luther (שהיתה סדרת אביב בת שישה פרקים). כאשר היתרון הבולט ביותר שלה בתחום זה הוא קילי הוז (Ashes to Ashes) בתפקיד ראש היחידה לפשעי גניבת זהות. לא שהיא צריכה להצטיין כדי לעשות עבודה טובה יותר מססקיה ריבס המביכה בתפקיד ראש היחידה לפשעים חמורים מ-Luther.

אני חושב שאמשיך עם Identity. הפרק הראשון היה מסקרן מספיק כדי שאמשיך לצפות, ויבול הסדרות של הקיץ די עגום (אם כי לא דל לחלוטין. צפו לפוסט בקרוב על Persons Unknown האולי-מד"בית). יהיה מסקרן לראות האם הפרקים הבאים ימשיכו לעסוק גם בפן החברתי-מוסרי של סוגיית הפרטיות וגניבת הזהות, או שמא זה יינטש.

תגובה אחת בנושא “הזהות המשטרתית החדשה של שני יוצאי The Wire”

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s