על זומבים ואנשי זאב

אתמול היה ליל כל הקדושים בארצות הברית, ובאופן טבעי זה היה לילה של אימה בטלויזיה. אימה מסוגים שונים. Red: Werewolf Hunter בערוץ SyFy היה מזוויע במובן המצער של המילה. כתוב רע, מבוים רע, עם אפקטים לא מיוחדים כלל. זה לא היה מפתיע, כמובן. הטריילרים רימזו על זה. העובדה שזה סרט של סייפיי היתה גם היא רמז לא קטן. אבל צפיתי בגלל פלישיה דיי. ולמרות שתפקיד קוטלת אנשי הזאב התאים לה הרבה פחות מאשר תפקיד המשנה כעוד קוטלת ערפדים בעונה 7 של באפי – שלא לדבר על התפקיד שהיא כותבת לעצמה ב-The Guild – היא עדיין היתה סימפטית מאד. וכן, אני מוכן לקבל את הטענה שיש מצב שחשבתי שהיא סימפטית בגלל שאני ממש מסמפט אותה מראש.

אבל בעוד סייפיי הביא לנו דוגמה קלאסית לאימה גרועה, ערוץ AMC הביא משהו אחר לגמרי. הפרק הראשון של The Walking Dead היה כל מה שניתן היה לבקש. אמנם, כאדם עם קיבה רגישה, היו חלקים נרחבים מהפרק שלא ראיתי כי הסבתי את המבט, אבל זה עדיין היה מצוין.

הפקות אימה נוטות להיות זולות כיום. התיאוריה היא שאפשר להפחיד יותר בזול ממה שאפשר לרגש או להדהים. זאת סיבה מרכזית לכך שרבים מאד מהצעות התסריטים שקראתי בעבור קרן הקולנוע ואיקון השנה (הייתי אחד הלקטורים שקבעו מי יקבל מענק פיתוח מטעם הקרן) היו לסרטי אימה. חלקן היו לא רעות, חלקן היו נוראות, אבל רובן המכריע היו ממש זולות להפקה.

TWD היא כל דבר חוץ מזולה. היא מוקפדת להפליא, במידה שמזכירה את Mad Men, סדרת הדגל של AMC (למרות שמה שמוצג באופן מוקפד ומעוצב היטב שונה באופן דראסטי), היא כתובה באופן מדויק, משוחקת היטב, מופקת היטב. היא – בקלות – הסדרה החדשה הטובה של הסתיו אחרי פרק אחד. זה נובע גם מכך שזה סתיו עגום מאד לסדרות חדשות, אבל גם מכך שהיא ממש טובה.

The Walking Dead היא עיבוד טלויזיוני לסדרת הקומיקס בעלת אותו השם של רוברט קירקמן. קירקמן הוא יוצר שאני מחבב, אבל לא אוהב. מישהו שתמיד עושה עבודה סולידית, אבל אף פעם לא לגמרי שבה את לבי. TWD היתה, במידת מה, סוג של יוצא מן הכלל. זאת היתה סדרה שהפסקתי לקרוא, אבל עד היום לא ברור לי למה. האנשים שמאחורי סדרת הטלויזיה הם פרנק דרבונט (במאי "חומות של תקווה", "המייל הירוק" ואחרים) וגייל אן הרד, שהפיקה כחצי מסרטי המד"ב של שלושים השנה האחרונות. הוא אחראי לצד היצירתי, היא אחראית לכך שדברים יתבצעו. זה שילוב טוב מאד.

הסדרה מספרת את סיפורו של ריק גריימס, שוטר שנורה, נכנס לקומה, ומתעורר לעולם שאחרי אפוקליפסת זומבים. הוא יוצא לחפש את רעייתו ובנו. הזומבים כאן – ואגב, לפחות בפרק הראשון המילה "זומבים" לא מוזכרת – הם הזומבים הקלאסיים. איטיים, טפשים, לא מסוכנים מאד כיחידים, אבל מבעיתים בקבוצות.
אני לא חובב גדול של זומבים. אהבתי את Shawn of the Dead וחיבבתי את זומבילנד, אבל לא הרבה מעבר לכך. אבל את TWD בהחלט אמשיך לראות. גם אם אאלץ להמשיך לכסות את עיני מדי פעם.

ולמי שעוד לא ראה, ורוצה הצצה, אשים כאן שוב את הטריילר המעולה של הסדרה.

2 מחשבות על “על זומבים ואנשי זאב”

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s