למה Inception הוא כמו ספר ילדים, ואיך זה קשור להצלחה שלו

מרובד

לאחרונה ראיתי שוב את Inception, שהיה ונותר הסרט הטוב ביותר שראיתי השנה ומועמד לגיטימי לתואר סרט המד"ב הטוב ביותר של כל הזמנים. ובעודי רואה אותו, עברה במוחי מחשבה: Inception הוא כמו ספר ילדים.

לא במובן של "יש בו דמויות צעירות ואין בו גסויות". כי… יש בו בעיקר אנשים בוגרים והתוכן שלו לא מתאים לילדים כלל. אני מתכוון לרבדים. ספר ילדים טוב, ממש טוב, עובד במספיק רבדים כדי שיהיה מהנה בעבור מנעד רחב מאד של גילאים. בפעם הראשונה שקראתי את "ההוביט", לא קלטתי עד כמה בילבו הוא דמות מורכבת, ולעתים קרובות דפוקה. הזדהיתי איתו לגמרי, והספר עבד. אבל בגלל שהוא דמות מורכבת, יכולתי להנות מהספר שוב ושוב בהמשך חיי.

ב-Inception, לעומת זאת, נולאן מכוון למגוון רחב של קהלים עם כדורים שונים. אם הסבר מורכב של חלומות משותפים לא עושה לכם את זה, אוטוטו יקרה משהו ממש מגניב ויזואלית. וממש בקרוב יהיה מרדף מצוין. ויש סיפור רומנטי, שמהווה חלק קטן מאד מהעלילה מבחינת זמן מסך, אבל שזור בסרט כך שהוא חלק עצום מהאימפקט הרגשי.

כשראיתי את הסרט לראשונה תהיתי האם סרט מורכב כל כך יזכה להצלחה קופתית. אבל העניין הוא שהמורכבות של הסרט היא חלק לא חיוני להנאה ממנו. אפשר בהחלט להתייחס לכל הסברים של מי נמצא בחלום של מי ולמה, והסרט עדיין עובד. הביטים הבסיסיים עובדים בכל מקרה. דום ומאל, פישר ואבא פישר, אריאדנה ודום. האקשן. מכות באפס כבידה. אם מספיק ביטים עובדים בשבילכם, הרי שאתם קוראים את ההוביט כבוגרים חובבי פנטסיה, והכל עובד. האלמנטים השונים מחזקים זה את זה.  אם מספיק מהם לא עובדים, הרי שאתם קוראים את נרניה כבוגרים אתאיסטים, ומתעצבנים על כך שאסלן הוא ישו.

אם מתבוננים על מכלול היצירה של נולאן, הרי שזה טריק שהוא למד בהדרגה. ממנטו לא עובד אם המבנה הנראטיבי שלו לא עובד בשבילכם. הוא כל כך דומיננטי, שבלעדיו אין הרבה. באטמן מתחיל הוא סרט מצוין, אבל הוא כל כך הרבה יותר טוב אם אתם חובבי באטמן. היוקרה קיצוני כמו ממנטו. הוא בנוי כל כך סביב התרמית הבסיסית שלו שאו שהוא יפיל אתכם מהכיסא (ולא מעט אנשים סבורים שזה עדיין הסרט הטוב ביותר של נולאן), או שהוא יותיר אתכם חשים מרומים.

האביר האפל הוא הקרוב ביותר ל-Inception מבחינת הרבדים. הוא עובד במידה שווה כסרט אקשן, כמותחן פסיכולוגי, וכדרמה אנושית. אבל הוא מוטה מאד. למרות נקודות אור, זה סרט הרבה יותר אפל מ-Inception. והרבה יותר מדכא. זה סרט שהדמות הדומיננטית שלו היא הג'וקר, והג'וקר בגרסה האפלה והפגומה באמת שלו. הג'וקר שהוא האויב המסוכן ביותר של באטמן בגלל המוח שלו, ולמרות שלא רק שאין לו כוחות על, גם אין לו שום סיכוי נגד באטמן בקרב הוגן.

Inception הוא סרט מאוזן יותר. יש בו אפלה, אבל גם אור. ויש בו סימני שאלה, אבל גם תשובות, לפחות למי שרוצה ומוכן לקבל אותם. מי שמעדיף להישאר עם סימני שאלה מקבל גם הוא את האופציה.

אין הרבה סרטים שהם גם טובים, גם מורכבים, וגם להיטים מסחריים. רוב הלהיטים הם, במידה זו או אחרת, סרטים פשוטים. כריסטופר נולאן הצליח, זה סרט שני רצוף, ליצור להיט מסיבי שהוא גם יצירה מורכבת. והרבדים הם, לדעתי, הסיבה לכך.

2 מחשבות על “למה Inception הוא כמו ספר ילדים, ואיך זה קשור להצלחה שלו”

  1. אחד הדברים שאהבתי באינספשן היה שבהרבה מובנים זה סרט heist קלאסי – חבורה של פושעים מנסה להשיג X ממקום Y במבצע מסובך ומגניב ובמרוץ נגד השעון – אבל כל הקונספט שמסביב נותן לזה ממד נוסף, והופך את זה מעניין הרבה יותר מהנוסחה הסטנדרטית שעליה הוא מבוסס.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s