הדוקטור וחג המולד – A Christmas Carol

יש אנשים שאוהבים סיפורי חג המולד, ויש אנשים ששונאים אותם. אני יכול להבין את המחנה השני. מדובר, הרי, בסיפורים מתקתקים עד אימה. ועדיין, אני אוהב אותם. אני חושב שפרנק קפרה אשם. אז מבחינתי, A Christmas Carol, ספיישל חג המולד של דוקטור הו לשנת 2010, והספיישל הכי כריסמסי מאז שהסדרה חזרה, הוא פרק שצריך לשפוט כסיפור חג מולד לצד היותו סיפור של הדוקטור. וככזה, אהבתי אותו מאד.

Chistmas

לסיפורי חג מולד חוקים משלהם. והחוקים האלה הם, במידת מה, גרסה מוקצנת של החוקים של הדוקטור של מופאט. הם אגדות, והסוף תמיד טוב. ומופאט בהחלט ציית לכללים. ובמבט שטחי, ניתן גם לטעון שזה היה פרק סכאריני מאד, עם כרישים על כרכרות ואופרה בשמיים. אבל מתחת לסוכר, היתה הרבה מרירות.

השאלה הגדולה של הפרק היא זאת: האם הדוקטור ידע? האם הוא ידע מה המצב של אביגייל? והתשובה שלי היא כן. מדובר במועמד לגיטימי לתואר האיש האינטליגנטי ביקום. והוא שאל אותה מה המספרים אומרים. והיא שאלה אותו האם הוא אחד מהרופאים שלה. והוא אמר לדמבלדור (סליחה, סארדיק) שמה שיקרה הוא על ראשו. אתה לא מאיים ככה ואז יוצא למסע ארוך של כיף עם מישהו.

בסוף הפרק, כשהוא נשען על הטארדיס ואיימי שואלת האם הוא בסדר, ניתן לטעון שזה בגלל שהוא הבין מה הוא עשה שלא במתכוון. אני לא חושב שזה מה שקרה כאן. אני חושב שהוא התמודד עם מה שהוא עשה. עשה בכוונה.

כי זה הדוקטור. הוא נחמד ונדיב וטוב. אבל הוא יצא לעשות כאן גרסה מכוונת של Christmas Carol של דיקנס, ואני לא חושב לרגע שהוא חשב לסיים בשלב רוח חג המולד של העבר. והוא אמנם נחמד ונדיב וטוב, אבל חייהם של מעל 4,000 איש היו על כף המאזניים.

Abigail

אבל כל זה היה מתחת לפני השטח. כל זה לא נאמר. מה שנאמר היה סיפור די מקסים של אהבה, עם ליהוק נהדר של גמבון ושל זמרת האופרה קתרין ג'נקינס – בתפקיד הראשון שלה כשחקנית, לא פחות! – ועם רורי ואיימי בבגדים הכי ייצוגיים שלהם, כנראה לאחר שהפריעו להם במשחק מיני כלשהו בירח הדבש. וגם ברובד הזה, הפרק עובד. הוא היה מצחיק, הוא היה עצוב, הוא היה מרגש. לא מרגש כמו The Big Bang, אבל מעטים הדברים שריגשו אותי כמו TBB.

טוב שהפרק הזה הגיע עכשיו, כי עבר יותר מדי זמן מאז שהיה לנו דוקטור. חבל שהוא הגיע עכשיו, כי הוא רק הגביר את הציפיה לשובו של הדוקטור.

15 מחשבות על “הדוקטור וחג המולד – A Christmas Carol”

  1. מחשבה אחת שעלתה במוחי אחרי הצפייה בפרק הזה:
    יותר מדי פרקי כריסטמס של חג המולד מסתיימים בכך שהקומפניון החד-פעמית מקריבה את עצמה (ע"ע "מסע הארורים"). לו היה לי כוח לפצוח בביקורת פמיניסטית מעצבנת, עוד הייתי עשויה לטעון שזו מגמה מדאיגה.

  2. אני לא חושבת שהוא ידע. כשסארדיק נפרד ממנו מיד אחרי שאביגייל סיפרה לו וחזרה להקפאה, הדוקטור מבחין שמשהו לא בסדר עם סארדיק ושואל אותו מה לא בסדר, מה קרה. הוא לא היה שואל את זה ככה לו היה יודע. יכול להיות שבשלב *הזה* הוא הבין, אבל בשלב הזה כבר היה מאוחר מדי.

    יחסי לפרק, כמו תמיד, היה ככה ככה. בעיקר תחושת ההחמצה הרגילה, שאפשר לעשות עם מאט סמית הרבה יותר ממה שעושים איתו. יש לו פה ושם רגעים של משחק נפלא, כשהוא אומר משפט אחד וזה פשוט וואו. אבל הם טובעים בים של הקומדיה הפיזית הזאת שפשוט מחרפנת אותי. מחרפנת.

    מבחינת העלילה, למרות שאין לי בעיה להתמסר למתיקות ואפילו למלודרמה כשהן נעשות כהלכה, לא יכולתי לשקוע בזה לגמרי כי רבאק, כל היקום והזמן פתוחים בפניו והוא לא יכול להקפיץ אותה לרופא טוב? נו באמת. הוא לא הצוות של האנטרפרייז, הוא מתערב ועושה שינויים בלי סוף. אז למה לא זה. אם כל כך חשוב לו להציל 4003 איש.

    1. אז זהו, שאם סארדיק היה יודע/חושב שהדוקטור עשה את זה בכוונה, זה לא היה עובד. אני חושב, ולדעתי יש לכך ראיות מספיקות, שזה היה *מכוון*.

      העניין עם הקומדיה הפיזית הוא כזה: הוא ממש טוב בזה. זה גם לא כוס התה שלי, אבל הפיזיות שלו היא היתרון שלו. אולי בגלל שהוא היה ספורטאי, לא יודע. בעיני זה מינון סביר. זה לא כאילו שהדוקטור נהיה מר בין.

      הדוקטור מתערב ועושה שינויים בלי סוף, אבל יש לזה פרמטרים מסוימים. מיינד יו, הפרמטרים האלה די נשברו בפרק הזה. בגלל שהוא פרק חג מולד וכיו"ב. זה כמו שהוא לא יכול היה לחזור לאיימי שוב כשהוא קלט שהוא חזר אליה מאוחר מדי.

      1. אתה אומר שמה שהיה מכוון זאת גם השאלה? שזה רק נועד לגרום לסארדיק לחשוב שהוא לא יודע? ממש לא נשמע לי הגיוני. הסבר מסבך שלא לצורך שממש לא הולך עם התער של אוקהם. וכשהוא שאל את זה הוא נשמע לחלוטין כמו שהדוקטור נשמע תמיד ברגעים כשהוא קולט שהוא פספס משהו, גלגלי השיניים מתחילים לעבוד והוא מנסה להבין מה קורה כאן. תראה את הקטע הזה שוב, אני לא חושבת שאפשר לפרש את זה כמזימה מכוונת. תמה, הוא נשמע תמה.

        ומצטערת, לא רואה בפיזיות שום ייתרון. כמובן שזה עניין של טעם, אבל אני לא מוצאת בזה שום תוספת לדמות, מלבד הניסיון לבדל אותו מקודמיו בתפקיד, ואני לא חושבת שזאת צריכה להיות מטרה כשלעצמה. אם לא היו לו יכולות אחרות, ניחא, אבל פה ושם יש ניצוצות של משחק מעולה וממש חבל לי שלא נותנים לזה יותר מקום.

  3. אני אוהבת את הדוקטור. אני בד"כ בסדר עם מופאט. אני בהתקף סכרת מרוב סכארין שהיה בפרק הזה.
    מזל שידעתי שהיא הולכת למות וזה גם עצוב. כי בסוף, כשכולם היו מאושרים וירד פאקינג שלג, רציתי לירות במישהו.

  4. זה ספיישל ועוד ספיישל חג המולד של תכנית מדע-בדיוני שמיועדת לילדים במקור. אני חושבת שבהתחשב בנתונים האלה אפשר להתעלם לרגע מהסכריניות ומהעובדה שהם היו בכרכרה עם כריש מעופף (למרות שזה היה מזעזע ומהמם בו זמנית). מופאט הוא כותב טוב. אפשר לראות את זה בפרקי עבר של דוקטור הו וביצירות אחרות שלו כגון קפלינג ושרלוק. לדאבוני מופאט הוא כמו האנשים האלה שמציעים לך עוגת שוקולד שהיא טובה ואז מתלהבים ונותנים לך עוד ועוד עד שזה מאבד מהטעם ולעיתים גורם גם בחילה. הוא צריך לקחת צעד אחורה עכשיו כשהמושכות שלו, ולא להתלהב יתר על המידה שכל השליטה בידיים שלו כי למרות שהיו בעונה הקודמת רגעים טובים, היו גם הרבה רגעים פחות טובים.
    הפרק היה מהנה, היו בו דברים מרהיבים ויזואלית (נורא אהבתי את כל הסצנות על גבי הסרט הביתי), היה בו תסריט לעיתים קורע (מבחינת הדרמה קצת הלך לאיבוד בדרך), היה בו משחק מעולה מגמבון וסמית'. והיה בו פז. וכמו שכולם יודעים פזים הם מגניבים. בערך כמו עניבות פפיון ובאופן כללי יש מצב שזה ספיישל חג המולד הטוב ביותר (עם שלג אמיתי ולא אפר וולקני). אבל יש מקום לשיפור, ואני מקווה שנראה את השיפור הזה בעונה הבאה עלינו לטובה. אני כולי התרגשות אם רק בשביל הסצנה הבודדה של הדוקטור במה שנראה כמו בית משוגעים. ואולי סוף סוף נגלה מי היא ריבר סונג.

  5. ואגב לגבי הדיון האם הדוקטור ידע או לא ידע, התחושה שלי היא שלא נדע וטוב שכך. אני אוהבת שכל אחד מפרש את זה כמו שהוא רואה לנכון. אגב אם לשאול לדעתי האישית אני גם לא בטוחה שהוא ידע. דווקא את הפרצוף בסוף כשאיימי שאלה אותו פירשתי כתגובה לזה שהוא נשאל אם יש לו מושג איך זה לחוות יום אחרון עם הבן אדם שאתה אוהב. ודימיינתי אותו חושב על כל העוזרים שהשאיר מאחור בין עם דונה שלא זוכרת אותו או רוז שנמצאת במציאות מקבילה ומרגיש את הכאב של סארדיק. אבל זה רק הפרשנות שלי. ייתכן שאתה צודק דידי. זה נכון שהדוקטור הוא החכם מכל. אבל הדוקטור של מאט סמית' לא רואה הרבה דברים חברתיים…

  6. מה היה סכרני בפרק?
    ספויילר








    למקרה שמישהו לא ראה ולא הבין מהשיח פה מה קרה.
    היא מתה.
    זה היה עצוב.
    בכיתי מלא.
    לא היה שם שום דבר חמוד או מקסים.

    1. כן, אבל האווירה הכללית של סוף הפרק הייתה שמחה ומאושרת. רק אחרי שחושבים לעומק על הסוף מבינים שהיא מתה ואז זה נהיה עצוב.

  7. היה סכריני, חמוד ומקסים עד כדי מינון-יתר.
    ספויילר








    וכן, היא מתה, אבל היא מתה במיטב המסורת המלודרמטית – דינה נחרץ מראש, היא מתה בזרועות אהובה (sort of) ושירת הברבור שלה הצילה 4004 איש.
    ואני לא חשבתי שהדוקטור ידע, אבל אהבתי את האור החדש שזה שופך על הפרק. עושה אותו פחות מתקתק ואת הדוקטור פחות חדל אישים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s