2010 – סרטי מד"ב ופנטסיה

קל לומר שזאת לא היתה שנה טובה למד"ב ופנטסיה בקולנוע. האכזבה היתה בעיקר בחזית הבלוקבאסטרים, או הסרטים שהיו אמורים להיות בלוקבאסטרים. את The Last  Airbender ואת הנסיך הפרסי לא ראיתי, אבל כן ראיתי את הטיטנים ואת פרסי ג'קסון. וזאת לא היתה חוויה נעימה. מצד שני, היו כמה סרטי אנימציה ממש חמודים – ואחד שהיה הרבה יותר מחמוד – קיבלנו שני סרטי קאלט ויצירת מופת אחת. לא בכל שנה יש יצירת מופת מד"בית, ובטח לא כזאת שעושה הרים של כסף. אז היו השנה אכזבות, אבל בסה"כ אני לא מתלונן. יכול היה להיות הרבה יותר גרוע.

הדבר המשמח ביותר ברשימות שלפניכם הוא ששני הסרטים שהכי ציפיתי להם ב-2010 היו גם שני הסרטים שהכי אהבתי ב-2010. הדבר העצוב ברשימה הוא ששלושה מהגרועים ביותר (פרסי, טיטאנים ודייברייקרס) היו סרטים שציפיתי להם מאד.

10. הדרקון הראשון שלי
רצה להיות יותר מחמוד לא הצליח. אבל הוא ממש חמוד, אז לא נורא.

9. טרון: מורשת
טוב, זה סרט מפגר לגמרי. אבל כל כך מרהיב שלא יכולתי להתעלם ממנו.

8. שרק 4
הרבה יותר טוב מהסרט השלישי.

7. Despicable Me
מבין סרטי האנימציה הבעיקר חמודים ברשימה, הוא הכי חמוד. ואני חושב שגם הכי מצחיק.

6. Iron Man 2
פחות טוב מהראשון? כנראה. אבל עדיין אחלה.

5. Kick Ass
אהבתי אותו יותר מכמה שחשבתי שאוהב אותו.

4. הארי פוטר ואוצרות המוות חלק 1
אם הוא לא היה חצי ראשון של סרט, היה מדורג גבוה יותר. במקום אחד, כנראה, ועדיין.

3. צעצוע של סיפור 3
מועמד לא רע לסרט המפחיד שראיתי השנה. למרות שגם הוא די חמוד.

2. סקוט פילגרים נגד העולם
הסרט הכיפי של השנה. אינסטנט קאלט.

1. Inception
לא רק סרט הז'אנר הטוב שראיתי השנה, כי אם הסרט הטוב של השנה מבחינתי. נקודה.

חמשת סרטי הז'אנר הגרועים של השנה

5. פרסי ג'קסון
לזכותו ייאמר שכל המעורבים בבירור ידעו שהם עושים סרט מחורבן. מודעות עצמית זה חשוב.

4. ג'ונה הקס
איך הצליחו לעשות סרט כזה גרוע עם ג'וש ברולין בתפקיד הראשי ועם ג'ון מאלקוביץ' כנבל? מסתבר שכשמתאמצים, אפשר.

3. Legion
ראיתם את The Prophecy? אז כזה, אבל גרוע.

2. Daybreakers
הפער הגדול ביותר בין פוטנציאל לתוצאה שהופיע בקולנוע השנה.

1. Clash of the Titans
לזכותו ייאמר ש… לא. לא ממש. אני זוכר את הטריילר המלא הראשון של הסרט. הוא נראה כל כך מגניב. התוצאה, איך לומר, לא היתה מגניבה. זה גם סרט שהעוינות שלי כלפיו גברה עם הזמן.

(דיסקליימר: חלק מהקישורים הם קישורי תוכנית השותפים של אמזון. לא לסרטים הגרועים, כמובן. אל תקנו אותם)

2 מחשבות על “2010 – סרטי מד"ב ופנטסיה”

  1. מסכים לחלוטין כמעט עם כל מה שאמרת. לגבי "איירביינדר" ו"הנסיך הפרסי" אל תדאג, לא הפסד עד כדי כך גדול.
    לטעמי, הבעיה בהוליווד היא היחס המתנשא והמזלזל כלפי הז'אנר. באולפנים יושבים מפיקים שְׂבֶעִים ורודפי בצע שרואים רק כסף מול העיניים, מנותקים מהקהל, ורבים מהם חסרי הבנה בסיסית בנושאי עשייה קולנועית איכותית. הם אלה שהפכו את הקולנוע מ"אמנות" ל"תעשייה".
    הם חושבים ש"מד"ב" משמעו סרט אקשן רדוד ומלא בפיצוצים ואפקטים, שההבדל היחיד בינו לבין כל סרט אקשן "ריאליסטי", הוא שה"מד"ב" מתרחש על רקע תמונה עתידית קלישאית.
    בז'אנר הפנטסיה המצב עוד יותר גרוע, ולכן האכזבות מסרטים כמו "פרסי ג'קסון", "נרניה", "חומריו האפלים" ואחרים… (למרות ש"נרניה" ו"מצפן הזהב" לא היו, לטעמי האישי – עד כדי כך – גרועים – אבל עדיין…)
    במקום שהמפיקים בהוליווד ינצלו את המשאבים האדירים שעומדים לרשותם וינסו ליצור חזון קולנועי, שיהיה נאמן לחזון הספרותי של כותבי יצירות מופת אפיות ועל זמניות כמו טולקין, ק.ס. לואיס, פיליפ פולמן, אסימוב, פיליפ ק. דיק ועוד הרבה אחרים –
    במקום זאת יש מן מגמה כזו בשנים האחרונות בהוליווד, מאולצת ומלאכותית, של ניסיון "לשחזר" או "להעתיק" את החזון הקולנועי פורץ הדרך של פיטר ג'קסון ("שר הטבעות"), והתוצאה היא חיקויים זולים, חסרי רגש וחסרי השראה, שמנסים להיראות כמו הטרילוגיה הקולנועית של "שר הטבעות", אבל מבזים לא רק את עצמם, אלא גם את המקורות הספרותיים שעליהם הם מתיימרים להיות מבוססים (הגיעה אליי שמועה שזו גם הסיבה שבגללה נפלה ההפקה הקולנועית שהייתה מיועדת לצאת, ל"משחק של אנדר"). היחיד, בעיניי, בז'אנר הפנטסיה, שהצליח בשנים האחרונות, לשמור איכשהו על נאמנות לרוח הספרים, היא דווקא הפנטסיה הילדותית, אבל בעיני, הכובשת, של "ספיידרוויק".
    מצד שני, הנחמה מגיעה דווקא בהפקות עצמאיות או הפקות "קטנות" באופן יחסי, בעיקר בתחום המד"ב, כמו "עיר אפלה", "גטאקה", "הריסון ברז'רון", "שיווי משקל" ועוד כמה הפקות "קטנות" יותר.
    היוצא מהכלל והמפתיע לטובה השנה הוא באמת "התחלה" של כריסטופר נולאן, שחוזר ומוכיח כל פעם מחדש שהוא אחד המוחות הכי מבריקים שעובדים היום בהוליווד (בעיקר אהבתי את "ממנטו" שלו ושל אחיו), לצד כמה צדיקים נוספים בסדום, כמו צ'ארלי קאופמן, מישל גונדורי, טים ברטון וג'יימס קמרון (אם כי ברטון מראה לאחרונה, גם הוא, סממנים מסוימים של התמסחרות, וקמרון תמיד היה מסחרי, אבל גם פורץ דרך, בעיקר עם "שליחות קטלנית" 1 ו- 2).
    כמובן שמה שכתבתי כאן זו רק דעתי האישית, וזה לא סותר את העובדה שכן יש גם יוצאים מהכלל שהם הפקות גדולות, אבל שומרים על חזון מקורי, באותו הזמן. "מטריקס" ו"התחלה" הם שתיים מבין הדוגמאות לכך…

    1. התחלה זה סרט אבנורמלי. האולפנים לא רצו אותו. הסיבה היחידה שהוא הופק, ובתקציב שבו הופק, היא שנולאן דרש אותו כחלק מדיל באטמן שלו. זה סרט של "נו, הוא הביא לנו כל כך הרבה כסף עם האביר האפל, אז נפסיד כמה מיליונים על השטות הזאת שלו של 'מדע בדיוני אינטליגנטי'". הסרט הרוויח מעל 800 מיליון דולר ברחבי העולם.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s