חוויה

(פרסמתי את הטקסט הזה אתמול בפייסבוק, אבל אני לא מצליח למצוא דרך לגרום לו להיות בר צפיה לאנשים שלא בפייסבוק, ואבא שלי ביקש לקרוא, אז הנה)

כשאומרים לך, "בוא לשעשועון, זאת תהיה חוויה מדהימה", קצת קשה להאמין. כלומר, חשבתי שיהיה מגניב להיות בארגנטינה, וכמובן שקויוויתי לנצח (אל תשאלו אם ניצחתי או מה קרה. אסור לאף אחד מאיתנו לדבר על זה עד אחרי השידור). אבל "חוויה מדהימה"? קצת מוגזם, לא?

ואז אתה טס לארגנטינה ופוגש אנשים שאת רובם לא היית פוגש אחרת. ועובר חוויה מדהימה. זה מה שקרה לי. אם אתם מכירים אותי אתם יודעים, ואם לא, אתם יכולים לנחש – אני גיק. מגה גיק. אנשים כמוני לא חווים מקומות כמו התיכון באופן קל (אף אחד לא, אני יודע. ועדיין). אז כן, הצבא היה התחלה של תיקון, ובשנים הלא מעטות מאז היו הרבה חוויות מתקנות. ובכל זאת, להיות עם קבוצה גדולה של אנשים מאד שונים, זה לא משהו שחוויתי המון מאז. יש לי חברים, ויש את קהילת המד"ב, ואני מרגיש מאד בבית בשניהם. וגם בקרב עמיתי לגיקיות הטכנולוגיה. אבל זה לא ממש אותו הדבר. אלה אנשים או סביבה שבחרתי. הם בחרו בי, ואני בהם. אבל כאן נבחרנו על ידי אנשי הפקה. והיינו קבוצה של אנשים שונים, בגילאים שונים.

ורובם היו מאד שונים ממני. צעירים ממני, בתור התחלה. כמעט אף אחד לא היה גיק בשום הגדרה מקובלת. אלה היו – ברובם – המאגניבים. או היפים. או המאגניבים והיפים. והמצחיקים. אלה אנשים שפעם היה לי קשה איתם. קשה להתקבל עליהם.

אבל בנוסף להיותם מאגניבים ויפים ומצחיקים, היה לאנשים האלה דבר נוסף במשותף. הם היו – הם עדיין – אנשים טובים. המילה Decent באנגלית, במשמעות החיובית ביותר שלה, מתארת את האנשים האלה במדויק.

ובגלל זה, חוויתי שם, בארגנטינה, קבלה ותיקון שהיו רבי עוצמה בעבורי. זה עניין דו צדדי, קבלה. אני יודע שאם אני לא הייתי מגיע פתוח לחוויה הזאת, לא הייתי עובר חוויה של קבלה. גם הקבוצה המקבלת והפתוחה ביותר לא תעמוד שם עם ידיים פתוחות לנצח. אבל באתי פתוח. פתוח יותר מכפי שציפיתי.

וכן, אני עדיין אדם שקל לו בהרבה עם קבוצה קטנה של חברים מאשר עם קבוצה גדולה של… של כל אחד, בעצם. גם חברים. ובטח עם זרים (לא שנותרנו זרים הרבה זמן. אמרו לנו שעוד לא היה דבר כזה בהפקה הזאת: 24 אנשים שירדו מהמטוס לארגנטינה כגוש אחד). אבל עד כמה שאני מסוגל להרגיש בנוח עם קבוצה גדולה של אנשים, כך הרגשתי בנוח עם הקבוצה הזאת.

אני רוצה לכתוב קצת על הליהוק. זה מצחיק. כשההפקה בחרה בקבוצה הזאת, אני בטוח שהאג'נדה הראשונה שלה היתה "איזה תמהיל אנושי יהיה טוב לטלוויזיה". זה מובן. זאת אמורה להיות המטרה שלהם. אני לא יודע כמה היה חשוב להם שזאת תהיה קבוצה מוצלחת גם מאחורי הקלעים. אולי מאד. אולי בכלל לא. לא שאלתי. אני כן יודע שאיכשהו – במכוון או שלא במכוון – זה קרה. ועל כך, אני מודה להם.

אבל יותר מכך אני מודה ל-23 האנשים שהיו איתי שם. במאהל, על המגדל, במלון, בעיר, במסעדות. כמעט עם כל אחד מהם היה לי לפחות רגע אחד שהיה מצחיק, או כיף, או מרגש, או חזק. לפי סדר האלפבית: אאדהר, אודליה, אורן, איגי, גיל, דניאל, הגר, טלי, יובל, יעל, לירון, לירז, מורן, מיכל, מישל, נדב, ניקול, נעם, סילביה, קרן, שוני, שירן, תהילה. הפכתם את השבוע הזה להרבה יותר מנסיעה לארגנטינה כדי להשתתף בשעשועון.

10 מחשבות על “חוויה”

  1. מאוד אהבתי דידי,

    שמח שהיית שותף שלי לחדר.
    אני מרגיש שאנחנו מאוד דומים, גם אם מסלול חיינו שונה, ואנו מתמקדים בתחומי עניין אחרים.
    כמה אחוזי גיקיות היית נותן לי, או שאני בעיקר חנון משודרג?
    – להזכירך: אני עדיין משחק AD&D, שורף ימים ולילות במשחקי מחשב, קורא מדע בדיוני ופנטזיה, מתכנת בדימוס, עובד ומבלה באינטרנט.

    לי יש נסיון של סדנאות רבות, בהם נפגשים אנשים שונים, והתהליך יוצר בינהם יוצר אינטימיות מיוחדת.
    עם כל הנסיון שלי בסדנאות חזקות ומטלטלות, אני יכול לאמר שעדיין היה כאן תהליך חזק, ברמה של סדנת עומק שאפשר לצמוח ממנו.
    אם היה אפשר, הייתי שמח להנחות כזה תהליך, בו אנשים יכולים לחוות איך הם כאשר הם על סף תהום – הן פיזית, והן פנימית.

    מאוד שמחתי להשתתף בתוכנית שלא דורשת ממשתתפיה לתקוע סכינים בגב, ויחד עם הרצון לנצח, אפשר לטפח תקשורת אנושית חמה וכנה.

  2. נשמע כמו כיף גדול. ממתין בסבלנות לצפות, ומקווה שהגרסה הישראלית תהיה משעשעת כמו האמריקאית.

    1. אופס, נראה לי שהתבלבלי עם השעשועון השני שמצלמים בארגנטינה. מסתבר שארגנטינה לשעשועונים ישראליים היא כמו מזרח אירופה לפרסומות ישראליות.

      1. זה לא עניין ישראלי. אנדמול בנו את המתקנים שלהם בארגנטינה, ושם הם מצטלמים. בין אם הם משודרים בישראל, בארצות הברית או בשוודיה.

  3. איזו רשומה מלאה אהבה. מרגש ומקסים. פתאום אני מבינה את כל המפגשים האלה בשדרה עם אנשים "מהתכנית". לא היה לי מושג מה הם היו בשבילך.
    חיבוק וזה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s