דרגון אייג' 2 שבר לי את הלב (זה הפוסט בלי ספויילרים המסיביים)

זה קרה במערכה השניה. אחרי שהגיבורה (או גיבור, לבחירתכם. במקרה של ההרצה הראשונה שלי, זאת היתה גיבורה) כבר סבלה לא מעט. משהו רע מאד קרה לדמות במשחק. וזה שבר לי את הלב.

זה לא שדברים רעים לא קרו קודם. אביה של ליידי הוק, הגיבורה שלי (הוק הוא שם המשפחה הקבוע של הגיבור/ה. ליידי הוק היתה בדיחה ששיעשעה אותי) מת לפני שהמשחק התחיל. ועוד דמות מתה די מוקדם. וטרגדיות קרו גם בהמשך. אבל הארוע הזה היה נורא באמת. והוא שבר לי את הלב.

וזה, לטעמי, מסביר למה דרגון אייג' 2 הוא משחק גאוני. כי זה המשחק שבו BioWare הגיעו לשיא כלשהו של מה שהם מנסים לעשות כבר שנים: להפוך את הפן האישי לחשוב באותה המידה כמו הפוליטי/קרבי/אידיאולוגי כמניע עלילה וכגורם חשוב במשחק. מי ששיחק משחקים קודמים שלהם יודע על מה אני מדבר. מערכות היחסים עם הדמויות האחרות תמיד היו קריטיות לעלילה. וגם מערכות היחסים הרומנטיות תמיד היו חשובות. החברות של הדמות שלי בדרגון אייג': אוריג'ינז עם מוריגן, המכשפה, היתה גורם קבוע כמעט בכל הפעמים ששיחקתי במשחק, ואחד האלמנטים שהכי נהניתי מהם. וגם הזוגיות עם ליליאנה.

בשני משחקי מאס אפקט, הקשרים עם הדמויות הנוספות היו חשובים מאד גם הם. וגם במשחקים כמו Knights of the Old Republic וג'ייד אמפייר.

אבל בדרגון אייג' 2 היתה קפיצת מדרגה, לטעמי. זה קורה ברמת הניואנסים. זה משחק שיש בו קו קווסטים שנועד לסדר לחברה אחרת בקבוצה בן זוג, קו קווסטים מספק שיש לו השלכות להמשך המשחק. וכמובן, יש את מערכת היחסים הרומנטית. זה עוד משהו שBioWare שמים בכל המשחקים שלהם, אבל עלה מדרגה הפעם. במידה חלקית, מכיוון שכל האפשרויות פתוחות הפעם. כמעט כל הדמויות האחרות – כלומר, כולן חוץ מהאח/אחות של הגיבור/ה) הן אופציות לגיטימיות. ולא משנה מה המגדר של הגיבור/ה או שלהן. בהיותי גבר הטרוסקסואלי, אני בדרך כלל הולך על נשים, בין אם אני משחק גיבור או גיבורה, אבל זה מאד משמח אותי שהאופציה קיימת גם לכיוון השני. כמובן, לא כולם מסכימים אתי בעניין הזה.

דרגון אייג' 2 הוא משחק שבו BioWare ממשיכים בעוד מסורת שלהם: ההחלטות של השחקן משנות. ומשנות באמת. יש דברים קבועים. יש דברים שחקוקים באבן ויקרו בכל מקרה. אבל יש לא מעט דברים שתלויים בי. וגם במקומות החקוקים באבן, יש ניואנסים חשובים שמשתנים בהתאם להחלטות שלי.

בהרבה מובנים, דרגון אייג' 2 הוא משחק טוב מקודמו. לא בכולם. הוא מאד מזכיר את מאס אפקט 2 מהבחינה הזאת. הוא הרבה יותר משויף, והאקשן טוב בהרבה. אבל מבחינת העלילה, זה מרגיש כמו כרך אמצעי בטרילוגיה. וזאת למרות שבניגוד למאס אפקט, זאת לא בהכרח טרילוגיה (מספר משחקי דרגון אייג' הכולל לא ידוע עדיין). בפרק הראשון של שני הסדרות היה סוף קלימקטי ברמה מסיבית. במאס אפקט 1 ובדרגון אייג': אוריג'ינז, המטרה היתה לעצור איום קיומי, וכמובן שגיבורינו, קומנדר שפרד והנוטר האפור, עשו את זה. הפעם האיום הרבה פחות ישיר. ומערכות היחסים האישיות הרבה יותר חשובות גם מכיוון שהאלמנטים האחרים בעלילה קצת פחות חשובים.

מבחינת גיימפליי, כאמור, השיפור ברור. האקשן הרבה יותר טוב, ושלוש סוגי הדמויות (לוחם, גנב, קוסם) הרבה יותר מאוזנים. ושלושתם יותר כיפיים – אם כי לוקח קצת זמן עד שנהיה כיפי באמת לשחק לוחם.
מבחינת הסיפור… טוב. על הסיפור קשה לי יותר לדבר בלי ספויילרים אמיתיים. אז תעברו לפוסט הזה, אם כבר שיחקתם או אם לא אכפת לכם מספויילרים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s