אלמוות אינו מחוסר עבודה – Deathless מאת קתרין מ. ואלנטה

אגדה אחרת

יש ספרים שגורמים לי לרצות להפסיק לדבר על לכתוב ספר ולהתחיל לעשות את זה. הספרים של סטיבן בראסט, לדוגמה. או חלק מאלה של ניל גיימן וטים פאוורס. ולאחרונה סקוט ווסטרפלד. משהו בהם – בספרים – גורם לי לחוש "אני גם רוצה לעשות כזה". פחות טוב, אני מניח, אבל כזה. אני יכול למתוח קו בין הדמיון שלי לדמיון שלהם. ואולי זאת יהירות לא מוצדקת. אבל ככה אני מרגיש.

יש ספרים שלא גורמים לי לרצות לכתוב, כי הם לא מעוררים בי את התחושה הזאת כלל.

ויש ספרים שמייאשים אותי קצת מהרצון לכתוב, כי אני יודע שכזה אני לא יכול לעשות. הסנדמן של גיימן הוא כזה. ואדון האור של זילאזני. בסופת החרבות, מרטין לקח את סדרת "שיר של אש ושל קרח" מהקטגוריה הראשונה לשלישית.

Deathless, של קתרין מ. ואלנטה, נכלל בקטגוריה האחרונה.

ואלנטה לוקחת כאן סיפור עם רוסי, על קוֹשְצֶ'יי בֶסְמֵרטְנִי – או קושצ'יי בן האלמוות – ומריה מורבנה, ומשלבת אותו עם ההיסטוריה של רוסיה בחצי הראשון של המאה ה-20, ואהבה, ו-BDSM (למקרה שזה לא ברור: זה מאד לא ספר לילדים) ומיתולוגיה. וחיים. ומוות. בעיקר חיים. ומוות. ואהבה.

זה סיפור על ילדה שגדלה בתפר בין רוסיה הצארית לזו הקומוניסטית, וראתה את אחיותיה עוזבות את הבית עם גברים שמופיעים בדלת. רק היא רואה, רק היא יודעת, שלפני שהם הופיעו בדלת, הם הגיעו כציפורים. מריה מורבנה, הילדה שהופכת לנערה, גדלה עם הידיעה שיש קסם בעולם. וזה מה שמשנה הכל. עד שיום אחד מגיע גבר לדלת, והיא לא רואה אותו הופכת מציפור לאדם, והוא לוקח אותה מביתה.

זה ספר רוסי מאד. במיוחד בהתחשב בכך שהסופרת אינה רוסיה. אבל יש בזה סוג של הגיון. אומרים שהספרים האמריקאים הגדולים נכתבים בדרך כלל על ידי מהגרים, ויש בזה לא מעט אמת. ואלנטה לא היגרה לרוסיה, אבל רוסיה היגרה אליה. היא נשואה לרוסי, ובאחרית הדבר מספרת שהוא ומשפחתו סיפרו לה סיפורים רבים. זה מורגש.

זה גם ספר על מהפכות. על מהפכה אחת, ספציפית, אבל על מהפכות בכלל. זה חוט דק שעובר בספר, אבל הוא בהחלט שם. בהתחלה הכל נראה טוב. אחר כך… פחות.

אני לא רוצה להרחיב על העלילה, או על הדמויות. Deathless הוא מלאכת אוריגמי מורכבת, ואתם לא רוצים לראות תרשים של הקיפולים לפני שתראו את כל היצירה. כן אומר שמדובר בספר אפל מאד, רומנטי מאד, לעתים מצחיק מאד.

זה לא ספר לבעלי קיבה רגישה. כאמור, זה ספר על מוות (וחיים) שחלק ניכר ממנו מתרחש בזמן המצור על לנינגראד במלחמת העולם השנייה. זה היה מצור בן שנתיים וחצי שבמהלכו מתו מאות אלפי אזרחים. זה גם ספר מיני מאד, והמין שבו עשוי להיות מטריד בעבור חלק מהקוראים.

אבל אני חושב שיש מצב שמדובר ביצירת מופת. אני לא בטוח. סיימתי את הספר אתמול בלילה ואני עדיין בערפל הנעים/כואב של הסוף. אבל יש מצב.

2 מחשבות על “אלמוות אינו מחוסר עבודה – Deathless מאת קתרין מ. ואלנטה”

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s