הדוקטור ואהבת חייו – The Doctor's Wife (כן, ספוילרים)

הפרק של השבוע היה מכתב אהבה לסדרה, מאת ניל גיימן. כמעט פאנפיק, אבל פאנפיק מהסוג הטוב ביותר.  הוא כלל רגעים מתוקים ורגעים מבעיתים. והוא היה אחלה.

אז בואו נדבר על הסוגיה המרכזית של הפרק: הטארדיס. שיחקה אותה סוראן ג'ונס המצוינת – שהופיעה עם דיוויד טננט בסדרה Single Father בשנה שעברה, כך שזאת לא הפעם הראשונה שלה עם דוקטור. היא הוצגה כסוג של צד שני של הדוקטור. מטורפת כמוהו, חכמה כמוהו, קיימת בכל החלל והזמן בו זמנית. גיימן רצה – וקיבל – את הזכות לגלות (ולהמציא, כמובן) חלק מבסיסי המיתוס של הדוקטור. מה הוא אמר כשהוא נגע בקונסולה לראשונה? (שהיא הדבר היפה ביותר שהוא ראה) למה הדלת שלה לא היתה נעולה? (כי היא רצתה לראות את היקום). אלה, כאמור, מסוג הדברים שאנשים כותבים פאנפיק כדי להמציא. אבל גיימן מוסיף גם משמעות למערכת היחסים, לא רק טריוויה. והשיחות בין הדוקטור ואידריס (או טארדיס, או סקסית) היו מקסימות ומצחיקות. והאחרונה היתה קורעת לב. גיימן הצליח להוסיף משמעות לאחד המשפטים השחוקים ביותר בסדרה – משפט שהופיע לא מעט פעמים בעונה הצעירה הזאת: גדולה יותר מבפנים. והוא גם עסק במשהו שהופיע בסדרה מההתחלה: הטארדיס לא תמיד לוקחת את הדוקטור לאן שהוא רוצה ללכת. אבל היא תמיד לוקחת אותו לאנשהו שהוא צריך ללכת. או לאן שהסיפור צריך ללכת, שזה די אותו הדבר כשאתה תסריטאי.

נהדרת (תמונות: BBC)

הטארדיס היא ללא ספק הדמות החשובה ביותר בפרק הזה. אם היא כתובה ומשוחקת נכון, הפרק עובד. אם לא, הפרק נופל בקול המולה. למרבה הצער, כפי שאני חושב שהבנתם מהפסקה הקודמת, אני חושב שהיא נכתבה ושוחקה נפלא.

בטארדיס עצמה – כלומר, הספינה, לא הדמות – התרחש בינתיים סיפור שונה לגמרי. סרט אימה, ליתר דיוק. עם עינויי זמן שונים, עם רורי מטורף ורורי מת, ועם האוד בתפקיד הזומבי. אתם יודעים, המפלצת שמתקדמת לאט אבל ממשיכה להתקדם. שמחתי שגיימן הוסיף את השורה "עוד אוד שלא הצלחתי להוסיף", שהבהירה שמדובר בעוד קורבן של בית, ולא באמת במפלצת.

הסיפור הכללי של העונה קודם בשתי דרכים עיקריות. האחת היא המשך שיחות איימי/רורי על הדוקטור והמשך הניסיון של איימי לשנות את מערכת היחסים בינה לבין הדוקטור למשהו שהצורה שלו מושפע מזה שהיא יודעת שהוא הולך למות. הדרך השניה היא הדבר שהטארדיס לחשה לרורי: המים היחידים ביער הם הנהר. וכמובן, זה מותיר אותי עם התהייה האם מדובר בנהר, או במילה האנגלית לנהר. ריבר. בכל מקרה, אני מניח שנדע בקרוב. בסוף העונה או אולי אפילו בסוף החצי עונה.

היו בסרט אימה

אבל בואו נחזור לטארדיס. וכשאני אומר "נחזור לטארדיס", אני מתכוון למה שהסדרה עשתה כשהחזירה אותנו לזמן קצר למה שהיכרנו במשך ארבע עונות ומספר ספיישלים בתור הטארדיס. הטארדיס של הדוקטור התשיעי שנותרה כשהיתה במשך תקופתו של הדוקטור העשירי. זה בהחלט היה נוסטלגי. בעבור צופים כמוני, שלא ראו את הסדרה הישנה, זאת עדיין, במידה רבה, הטארדיס. חבל שהיא נמחקה, אם כי אני מניח שהטארדיס יכולה עדיין לאחסן אותה? זה קצת מבלבל, זמן. זמנים הם מבלבלים, כפי שאומרת הטארדיס.

הדוקטור מנצח את בית באופן דוקטורי מאד – בכך שהוא נותן לו הזדמנות להיות ישר. אם בית רק היה מקיים את ההבטחה שלו, הוא היה זוכה בכל מה שהוא רצה. אבל הוא שיקר, כמובן. ואז, משיכת הזמן לעוד כמה שניות כדי לתת לה למות לפני שבית הורג אותם. והחיסול הסופי של המפלצת שהרגה אדוני זמן כדי לאכול את הטארדיסים שלהם.

איכשהו, למרות שהיה לו מעט זמן מסך יחסית, זה הרגיש לי כמו פרק משמעותי לרורי. במיוחד בסוף. וכמובן, מעכשיו הוא "היפה", אז זה נחמד בשביל ארתור דארוויל.

דוקטור חדש. טארדיס ישנה

יש כל כך הרבה משפטים ראויים לציטוט בפרק הזה. מה שיש כאן זאת רשימה חלקית בלבד.

"נשיכות זה מעולה. זה כמו נשיקות, אבל יש מנצח"

"האם כל האנשים ככה?" "איך?" "גדולים יותר מבפנים?"

"אני מטורף עם קופסה בלי קופסה!"

"אני חושבת שאתה קורא לי… סקסית". "רק כשאנחנו לבד!" "אנחנו לבד"

"יש לך את מה שתמיד היה לך. יש לך אותי".

"היפה".

"את לא יכולה לשים בארכיון משהו שעוד לא קרה!" "אתה לא יכול!"

"היא הטארדיס. והיא אישה". "הבעת משאלה בכל הכוח?"

"תפחד ממני. הרגתי מאות אדוני זמן". "תפחד ממני. הרגתי את כולם".

"לקחת אותה מהבית שלה. אבל עכשיו היא שוב בקופסה שלה. והיא חופשיה".

"גדולה יותר מבפנים!"

"אני תמיד אהיה כאן, אבל זה היה הזמן בו דיברנו".

בפרק הבא: אנשים בחליפות צלילה. חליפות צלילה זה קצת דומה לחליפות אסטרונאוטים.

11 מחשבות על “הדוקטור ואהבת חייו – The Doctor's Wife (כן, ספוילרים)”

  1. פתאום נזכרתי ב"יום המתים" בעונה הלא קיימת של בבילון 5.
    אחרי רצף פרקים משמימים, פתאום הגיע הפרק הזה, והבנתי כמה חסרים לסדרה הזו כותבים טובים, ועד כמה גיימן הוא כזה.

    וגם הפרק הזה, היה יכול ליפול בכל כך הרבה מקומות, אבל הכתיבה המצויינת, והמשחק המצויין עשו אותו לפרק מוצלח כל כך, ומרגש כל כך.

    (ואיך אפשר בלי הדו שיח האחרון:
    טארדיס: יש משהו שלא הספקתי להגיד לך.
    ד"ר: להתראות?
    טארדיס: לא. רק רציתי להגיד "שלום. שלום דוקטור. כל כך נעים לפגוש אותך".)

  2. פרק משובח ביותר, לא מפתיע =)
    כשרורי ואיימי נכנסו ל"גשר" הישן ולא הבינו מה הבעיה, גם אני לא הבנתי מה הבעיה. הגשר נראה לי בסדר גמור.
    רק אחרי כמה שניות הבנתי שהם בכלל לא מכירים אותו אלא את הגשר החדש יותר שעדיין לא התרגלתי אליו.

  3. מותר לא להתלהב מהפרק כמו כולם? כלומר כן, המשחק מעולה, הרעיון מגניב בטירוף והסיפור משובח, אבל כמו בכל ספר של גיימן שאי פעם קראתי הסוף פשוט לא טוב. באמת. כל הקיטש והבכי והמוסיקה המלאנכולית לא התחברו.
    אז מבחינתי עדיף לעצור את הפרק ברגע שהטארדיס מעיפה את האוס (שזה רפרנס לא קיים לדוקטור אחר), ואז לקפץ לעיוותים שלה בחלל כשהדוקטור מקצר שם משהו.

  4. אכן פרק מעולה.
    שים לב ש- The river is the only water in the forest זה ציון למוות של ריבר סונג…שמתרחשת בספריה…בפרק Forest of the Dead…כי זה היער של הואשטה נרדה…

    כנראה שהיא מנסה להזהיר אותו. ייתכן שזה גם מתייחס לשם של הפרק. אמנם הטארדיס היא אהובתו הנצחית של הדוקטור ולכן השם מתייחס אליה כמובן אבל קיבלנו כבר רמזים במהלך 3 עונות שריבר היא אישתו…

    1. אני לא חושב שזה נכון. הטארדיס אמנם קיימת בכל החלל והזמן בו זמנית, אבל היא יודעת מה קרה קודם ומה אחר כך. היא לא תיתן לו רמז למשהו שקרה לו כבר.

  5. אבל היא תתן רמז למה שיכול לבוא בהמשך. אני חושב שאולי זו הצצה לתסריט עתידי כלשהו בו הדוקטור חוזר לריבר שאחרי Forest of the Dead.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s