משחקי הכס פרק 8: The Pointy End

עד כה צפינו בסדרה שמבוססת על פרק של ג'ורג' ר"ר מרטין. השבוע צפינו בפרק שנכתב על ידי מרטין. איך זה משפיע על מה שקרה? בעיקר בכך שיותר אנשים מתו. ואיכשהו, בכך שהסיכום שלי ארוך מאי פעם.

ואנו פותחים בתוצאה הישירה של הטמטום של נד בפרק הקודם. זה מתחיל באימון הריקוד האחרון של אריה עם סיריו פורל, אבל עובר מייד למתקפת הלאניסטרים על האחוזה של משפחת סטארק במעלה מלך. מתקפה, אמרתי? "טבח" היא מילה מדויקת יותר.

הספטה וסאנסה הולכות. סאנסה חושבת שאריה אשכרה לומדת לרקוד, ושזאת הסיבה שהיא חוזרת חבולה. סאנסה, את יותר טיפשה מאבא שלך. הספטה מבינה את משמעות הרעשים, ושולחת את סאנסה לחדר שלה. ואז נתקלת בארבעה לוחמי לאניסטר. אנחנו לא רואים אותם הורגים אותה.

האימון ממשיך, וסיריו מספיק לתת לאריה שיעור אחרון: תקשיבי לעיניים של אנשים, ולא לפה שלהם, אחרת תמותי. ו"לראות זה לא לצפות".

לא היום, לא היום

ואז מגיע סר מרין טראנט ממשמר המלך (לסדרה אין זמן לומר לכם מי הוא, אבל למה שלא תדעו?). הוא משקר וטוען שאדארד רוצה לראות את אריה, אבל סיריו פיקח מספיק כדי להבין שקורה כאן משהו אחר. מרין הוא לא רק שמוק, הוא אדיוט. היי, מרין, אתה שם לב לחרב העץ ביד שלו? יכול להיות שהוא לא מלמד בדיוק ריקוד?

סיריו זוכה לסצנת אקשן מצוינת כשהוא מפיל ארבעה חיילי לאניסטר בריקוד מרהיב. אבל נגד מרין, העובדה שהוא משתמש בחרב עץ והיריב שלו אוחז בחרב אמיתית מתנקמת בו. גם את המוות של סיריו אנחנו לא רואים.

אריה בורחת, ואומרת "לא היום", בזמן שמשק הבית נופלים כמו זבובים. ואז כלב הציד תופס את סאנסה.

ואריה מוצאת את מחט בזמן שנער אורוות מוצא אותה. תזמון רע שלו. היא בעיקר רוצה שהוא יעזוב אותה, אבל מחט נתקעת בבטן שלו. אריה מבוהלת, ובורחת. וזאת הפעם האחרונה שאנחנו רואים אותה בפרק הזה.

ועכשיו, ביקור בצינוק אצל האיש שהתמימות שלו אחראית לחלק ניכר ממה שקרה עד כה בפרק: אדארד סטארק. מי מבקר אותו? האיש היחיד שלא הציע לו שום דבר בפרק שעבר, ואריס. הסריס מאשים אותו ישירות במוות של רוברט. "היין האט אותו, והחזיר פתח את מעיו, אבל הרחמים שלך הם אלה שהרגו את המלך". ליתר הדיוק, חוסר היכולת המוחלט של רוברט לשחק במשחקי הכס הוא מה שהרג את רוברט. הסריס גם מספר לנד שטיריון השתחרר, שאריה נעלמה ושסאנסה עדיין מאורסת לג'ופרי. כשנד רוצה שהוא יחתוך את גרונו, ואריס אומר "לא היום". ואריס מגיע מפנטוס, שהיא, כמו בראאבוס של סיריו, אחת מתשע "הערים החופשיות". הגיוני שבשתי הערים אומרים את אותו הדבר לאל המוות. בסוף השיחה, נד שואל את ואריס את מי הוא משרת. התשובה: "את הממלכה. מישהו צריך לעשות את זה". ואריס הוא סריס, והוא גר. הוא יודע שהוא כנראה לעולם לא יהיה אציל בעל אדמות, כך שהוא משרת הציבור היחיד בכל הסדרה, במידה רבה.

משום מה, HBO שחררו לפרק הזה בעיקר תמונות של דאני ודרוגו

בחומה, נמצאו שתי גופות גפואות, שאחת מהן שייכת ליד שאוב מצא בפרק שעבר. סאם מבחין שהן לא מסריחות כפי שהן אמורות, וג'ון מציע לשרוף אותן. אבל מורמונט רוצה שאאימון המלומד יבחן אותן קודם. רעיון לא רע בתיאוריה… כשאתה לא רגיל לזומבים. מורמונט מבחין בכך שסאם לא טיפש. לאאא, וואלה? אה, ויש מכתב ממעלה מלך.

ובסצנה הבאה אנחנו מגלים מה כתוב שם: רוברט מת, נד עצור על בגידה. ג'ון עצבני. נטיות האימו שלו בולטות קצת. הוא מודאג בנוגע לאריה וסאנסה. מורמונט בטוח שהן יזכו ליחס עדין…

… מה שמוביל אותנו לסאנסה, ופגישתה עם המועצה הקטנה הנוכחית: סרסיי, ואריס, אצבעון ופייסל. סאנסה רוצה לראות את אבא שלה. פייסל פוצח במגמה שימשיך איתה בהמשך הפרק, של להיות ראוי לבוקס דרך המסך. עם כל הדיבורים שלו על כמה נורא להיות בן של בוגד, הוא שוכח באופן נוח שעד שרוברט ניצח, הוא היה בוגד. ופייסל ודאי אמר דברים דומים עליו לאאריז. פייסל הוא המלומד הראשי כבר הרבה זמן. אבל תכלס, הוא משחק כאן תפקיד. הוא השוטר הרע. אצבעון הוא השוטר הטוב. ואריס הוא… השוטר הקצת רע? וסרסיי היא המלכה המיטיבה שנותנת למטומטמת סיכוי. זה אחד ממפגני הטימטום המרשימים ביותר של סאנסה. סרסיי משכנעת אותה לכתוב מכתב לרוב וקטלין שבו היא אומרת שרוב צריך להגיע למעלה מלך ולהישבע אמונים.

הנה דרוגו ושלושת פרשי הדם שלו

המכתב מגיע ממש מהר לוינטרפל, היכן שרוב קורא אותו. לואין מזהה שהמסר הוא של המלכה. הסדרה קצת יותר סלחנית כלפי סאנסה מהספר. שם כעסו עליה יותר על ששיתפה פעולה. במכתב, כזכור, רוב מתבקש לבוא למעלה מלך. אין לו בעיה עם זה. הוא פשוט לא רוצה לבוא לבד. הוא רוצה שלואין יזמן את האצילים הנאמנים לבית סטארק. כלומר, את הצפון. תיאון מתלהב. אבל אז הוא אומר משהו חכם, כשהוא אומר לרוב שזה טוב שהוא מפחד. זה אומר שהוא לא טיפש. עורבים עפים מוינטרפל לכל הצפון.

עורב הגיע גם לעמק ארין, היכן שקטלין די כועסת שלקח לו זמן להגיע אליה. רובין מאיים לחשוף את השד המלאכותי של אמא שלו, ומלחיץ את כל הצופים. אבל לייסה עוצרת אותו. תודה, לייסה. מי לא מודה לה? קטלין. כי לייסה לא מוכנה לשלוח את האבירים של העמק לעזור לאחותה ומשפחתה. היא מבועתת מפני הלאניסטרים. הניגוד בין שתי האחיות מנתקז לחילופי הדברים הבאים: לייסה: "האנשים האלה יעשו כל דבר". קטלין: "וזאת הסיבה שאנחנו חייבים לעצור אותם". הבה נזכיר לכם את המילים של בית טאלי: "משפחה. חובה. כבוד". אחת מהן זוכרת את שלושתן.

באותו עמק, מהלכים להם טיריון וברון. החלק המשמעותי ביותר בשיחה, פרט להצעה של טיריון לברון להשיג לו "נשים מוזהבות", הוא ההבהרה שאם מישהו יציע לו כסף לבגוד בו, שיבוא אליו. הוא ישלם יותר. טיריון אוהב לחיות.

זמן מה לאחר מכן, כשהם ישנים במחנה, מגיעים אנשי שבטי הגבעות. בראשות שאגא, בנו של דולף. הם חושבים להרוג את ברון ולקחת את טיריון הביתה בתור בידור. אבל טיריון מציע להם כלי נשק. וכשהערך של ההצעה לא ברור להם, הוא מבהיר מה הוא מציע באמת: את עמק ארין. טיריון לאניסטר נכנס לעמק ארין כשבוי, ויוצא משם עם שומר ראש וסוג של צבא. למרות שהם חושבים עליו כעל שבוי שלהם.

בחומה, חברינו הצעירים מכינים ארוחת ערב. כלומר, ג'ון, פיפ וסאם מכינים ארוחת ערב. גרן סתם יושב שם, כי הוא סייר. והנה נכנס סר אליסר תורן, מאמן הלוחמים והשמוק הרשמי של החומה. הוא בא להתגרות בג'ון, וזה עובד. ג'ון תוקף, החברים שלו עוצרים אותו. תורן רוצה לתלות אותו. כי הוא שמוק. מורמונט שולח אותו לריתוק בחדר שלו.

והנה שוב דרוגו, עם הנשק של מאגו

בלילה, אוב עצבני. עצבני מספיק כדי שג'ון ינטוש את הריתוק לראות מה הבעיה. אוב מוביל אותו לחדר של מורמונט, אבל נותר תקוע בחוץ כשהזומבי – אחד מאנשי המשמר המתים מאותו הבוקר – סוגר את הדלת. ג'ון תוקע לו חרב בבטן, מורמונט מגיע עם פנס. הזומבי קם, ג'ון זורק עליו את הפנס. ובדרך נראה שחוטף כוויה לא נעימה. אני מקווה שיש בחומה סילברול. אבל מה שבטוח, יש להם המון קרח לשים על הכוויה. זאבי בלהה. הם מועילים.

ממורמונט האב, אנו עוברים למורמונט הבן, שמטייל עם דנריס בכפר שהחלאסר משמיד. הגברים נשלחים לעבדות, כדי להשיג כסף לקנות ספינות. כן, דנריס, את אשמה. לפחות זה המסר של ז'ורה. האשמה הזאת היא אולי גורם בהחלטה של דנריס לעצור את האונס ההמוני שמתרחש. בדרך אנחנו נחשפים לקצת מהעולם הפנימי של רחארו. זה כבוד להיאנס על ידי הרוכבים, לדעתו. ואם מישהי עושה רעש, הוא ישמח להוציא את הלשון שלה (היי, הוצאת לשון. מעניין אם מישהו יישם את הרעיון היצירתי הזה בהמשך?). הו, רחארו. למה אתה לא יכול להסתפק בהצלפה באנשים שרוצים לפגוע בדאני, ולשתוק?

ז'ורה מתנשא קצת על דאני, כשהוא אומר לה "יש לך לב עדין, אבל כך הדברים תמיד היו". דאני מכחישה את הלב העדין, וחוזרת על ההוראה, כשהיא מאיימת ב"אני אגיד לדרוגו". ז'ורה חושב שהמטרה היא להציל מישהי אחת, סמלית. "את לא יכולה לקחת את כולן, נסיכה", הוא אומר לה. היא דווקא כן יכולה.

כשדאני והעדר שלה מתקרבים לאזור של דרוגו, אנחנו יכולים לשמוע את מאגו – האנס שלנו – מתלונן עליה. ואז דרוגו מעמת אותה עם מה שהיא עשתה. היא לא מכחישה. "לקחתי הרבה בנות היום, כדי שלא ניתן יהיה לרכב עליהן". גם דרוגו, כמו ז'ורה, מנסה לחנך אותה. היא לא מנסה לפנות לרחמים שלו (צעד חכם), והולכת על גישת "עשיתי את זה כי ככה בא לי". ואם הם רוצים לשכב איתן, שיתחתנו איתן. נו, התקופה הקצרה שלה כסמל פמיניסטי נגמרה. היה נחמד. הסיידקיק של דרוגו תוהה האם הסוס מזדווג עם הכבש, ודאני עונה בתשובה מעולה, "הדרקון אוכל את שניהם".

דרוגו די מרוצה ממנה, אם כי הוא מייחס את העוז שלה לבן שלו שבתוכה. מאגו קורא על דרוגו תיגר, מה שמאפשר לחאל להדגים למה יש לו מוניטין של הבנזונה הקשוח ביותר במזרח. הוא זורק את הסכינים שלו, מתחמק מהלהב של מאגו (מאגו פוצע אותו, אבל רק לפני שהוא מתחיל להילחם) ומדבר ומדבר ומדבר עד שהוא חותך את הגרון של מאגו ומושך מתוכו את הלשון. היי, מישהו מימש את הרעיון של רחארו! שמישהו יביא לדרוגו ארנק שכתוב עליו Bad Ass Motherfucker. דאני מודאגת מהפצע, והאישה שהיא הצילה מאונס מציעה לטפל בו. הסיידקיק של דרוגו לא ממש מתייחס אליה בחביבות, אבל דאני מקשיבה. קוראים לה מירי מאז דור, והיא יודעת את שפת ווסטרוס. היא מגדירה את עצמה ככוהנת. הסיידקיק של דרוגו מגדיר אותה כמכשפה. דאני משכנעת את דרוגו לתת לה לטפל בו.

והנה דרוגו עם מירי מאז דור

אולי כדאי להתעכב קצת על הסיידקיק. קוראים לו קותו. הוא אחד מפרשי הדם של דרוגו. לכל חאל יש שלושה כאלה. החיים שלהם מוקדשים לבוס שלהם. אם הוא מת, עליהם מוטל לנקום את מותו, ואז למות.

בחזרה בוינטרפל, האצילים התאספו. ג'ון אומבר (המכונה ג'ון הגדול. כי… הוא די גדול. וכי גם לבן שלו קוראים ג'ון. או ג'ון הקטן) רוצה להנהיג את חיל החלוץ. רוב כבר החליט שגלברט גלובר ינהיג את החלוץ.  אומבר מגיש אולטימטום: אני מנהיג, או שאני לוקח את האנשים שלי וצועד הביתה. רוב, בתגובה, אומר שהוא מוזמן לעשות את זה, אבל כשהוא יחזור מהדרום, הוא יצעד למבצר שלו, יוציא אותו משם ויתלה אותו כמפר שבועה. אומבר מתעצבן, ועומד לשלוף. רוח אפורה, הזאב של רוב, מוריד לו שתי אצבעות. בעודו מתרומם, רוב אומר "אבי אמר לי שיש עונש מוות על שליפת פלדה כנגד השליט שלך, אבל ודאי ג'ון הגדול רק התכוון לחתוך בעבורי את בשר שלי. אומבר נראה עצבני, אבל אז מתרשם. "הבשר שלך… קשה מאד!" הוא צוחק, כולם צוחקים. בראן חושב שכל המבוגרים מטורפים.

מעניין בעיני לבחון את הסצנה הזאת, והסצנות הבאות עם רוב, לאור מה שקרה לנד בפרק הקודם. ההתנהלות של סטארק האב נראית – בצדק – כמיצג טמטום. אבל כאן אנחנו רואים בן לבית סטארק בטריטוריה הטבעית שלו. רוב מטפל בעניינים בדיוק איך שאבא שלו היה עושה זאת, והוא מתנהל מעולה. אם הוא היה זה שתקוע בדרום, מישהו חושב שהוא היה מצליח יותר מאביו? הכישורים שדרושים להיות מנהיג בצפון פשוט שונים מאלה שדרושים להיות פוליטיקאי בדרום. בני הצפון הם קשוחים יותר, במידה רבה פשוטים יותר. הם תוצר של ארץ שקשה יותר לחיות בה. ההתנהלות של רוב כאילו באה לומר לנו: נד לא אדיוט, הוא פשוט צפוני.

בלילה, רוב בא לבראן לומר שהוא עוזב בחסות החשיכה. כי… מרגלי הלאניסטרים ישנים? כי הם יחמיצו את זה ש-18,000 אנשים זזים דרומה? הערמומיות הצפונית במיטבה. בראן צריך להישאר כי תמיד חייב להיות בן סטארק בוינטרפל. וכי ריקון הוא ילד פיקטיבי… אה, לא. הנה הוא. הוא קיים, והוא מריר מזה שכולם עוזבים. בראן נאלץ להיות האח הבכור עכשיו. באסה לו.

בחורש האלים, אושה מסבירה לבראן שהאלים של שניהם לא יכולים לעזור לרוב בדרום, כי הורידו שם את כל העצים שלהם. זה קורה אחרי שהוא מבקש מהאלים להשגיח על רוב וכל האנשים מוינטרפל… "וגם תיאון, אני מניח". אאוץ'. ואז הודור מגיע, עירום, ומצויד כמו חבר קונגרס עם טוויטר. השניים גם מתווכחים בשאלה האם אושה היא שפחה. היא לא, אגב. אין עבדות בווסטרוס. והמסר העיקרי של הפראית: רוב צועד לכיוון הלא נכון. הסכנה האמיתית נמצאת בצפון.

ובצפון, שורפים גופות. סאם יודע מה קורה. הוא קרא על המהלכים הלבנים בספר של אאימון. הוא מקווה שהחומה גבוהה מספיק. היא ממש, ממש גבוהה. בראן "הבונה" סטארק, מייסד הבית ומי שבנה את החומה ואת וינטרפל, ידע מה הוא עושה.

באמצע הדרך בין הצפון לדרום, קטלין ורודריק מגיעים למחנה של רוב. המצב לא משהו. ג'יימי מביס את אצילי הנהר, והצבא של טייווין עוד יותר גדול משלו (הוא לא הבטיח לג'יימי חצי מהצבא?). אומבר לא מוטרד. מלכי הצפון ניצחו צבאות גדולים פי עשר, לטענתו. הוא ממשיך להציג אופטימיות גם כשקטלין מגיעה למאהל. קטלין היתה שמחה לשלוח את רוב הביתה, אבל היא יודעת שזאת לא אופציה. רוב נותן לה את המכתב של סאנסה, והיא מבחינה מיד שאין בו אזכור לאריה. כמה אנשים יש לרוב? 18,000. תזכרו את המספר הזה. ויש אזכור לגורלם של ילדי משפחת טארגריין: נרצחו בשנתם בהוראת טייווין. מה שלא נאמר: גרגור "ההר" קלגיין היה זה שרצח אותם. הפסד הוא לא אופציה, כי זה אומר שנד מת, וגם אריה וסאנסה. מבחינתו של רוב, זה רק מפשט את העניינים.

כל סצנה עם לייסה ובראן היא סצנת אימה

במחנה היריב, טיריון מגיע עם ברון ואנשי השבטים. שאגה מאיים – ובבירור לא בפעם הראשונה – לחתוך את אבריו הפרטיים ולתת אותם לעזים. באוהל של טייווין, אנו פוגשים לראשונה את קבאן לאניסטר, אחיו של טייווין. שלושה דברים על קבאן: השחקן שיחק את מר דקר, המומחה הטכני, בטורצ'ווד, ילדי כדור הארץ. הוא – הדמות, לא השחקן – האבא של לאנסל לאניסטר, שהשקה את רוברט לשוכרה. והוא ממש דומה כאן לליאו מגארי מ"הבית הלבן". מה שהולם, הוא די הליאו של טייווין.

בנוסף לשאגה, אנחנו פוגשים עוד שני מנהיגים של שבטי ההרים: טימט בנו של טימט וצ'לה, בתו של צ'ייק. להם יש זקנים וקסדות מצחיקות. היא די מכוערת (כלומר, "מכוערת" טלוויזיונית). טייווין מגייס את אנשי השבטים, אבל יש להם תנאי: טיריון צריך להילחם איתם. טייווין לא ממש מודאג מרוב. "נער ירוק, טעימה אחת של קרב והוא יברח לוינטרפל עם הזנב בין הרגליים". טיריון לא שותף לאופטימיות.

רוב וחבורתו עסוקים במועצת מלחמה כשמגיע סייר של הלאניסטרים. רוב משחרר אותו לאחר שהוא שומע שהסייר ספר 20,000 אנשי צפון. האחרים חושבים שהוא מטורף, וג'ון אומבר קורא לו "ילד". זה לא מתקבל בשמחה. ואנחנו שומעים גם על לורד וולדר פריי. הוא… לא ממש איש כבוד, לדעתה של קטלין.

במעלה מלך, מישהו בועט בנד. באסה לנד.

קטלין ורודריק מגיעים למחנה

עוד במעלה מלך, סאנסה הולכת לישיבה פומבית של המועצה הקטנה + ג'ופרי. בזמן שהיא הולכת, מקבל ג'אנוס סלינט, מפקד משמר העיר והאיש שבגד בנד בפרק הקודם, את הגמול שלו: תואר לורד ומצודת הארנהל לנצח נצחים. תרשמו לעצמכם בצד: הארנהל. סבבה? סבבה. טייווין ממונה לג'וב הישן שלו, כימין המלך. ואז סרסיי מציעה לבאריסטן סלמי שעון זהב מטפורי, ושולחת אותו לפרוש. סלמי… לא מגיב טוב. סרסיי ניסתה להיות דיפלומטית. ג'ופרי… לא כל כך. סלמי עוזב, אבל מבהיר שמבחינתו הוא לא פורש מחיי האבירות. מעניין לאן הוא הולך. הלורד המפקד החדש של משמר המלך הוא ג'יימי לאניסטר.

ואז סאנסה מנסה לבקש חנינה לאביה. פייסל מנג'ס ואני מתאפק לא לחבוט במסך. ג'ופרי רוצה לתת לה לדבר. אצבעון שואל שאלה מנחה, שנשמעת תוקפנית, אבל אני חושב שנועדה לטובתה: "האם את מכחישה את פשעיו של אביך". סאנסה לא מכחישה, כמובן. היא מבקשת רחמים, ומאשימה את חלב הפרג שפייסל נתן לו. היא תמימה בטירוף, אבל הבקשה מנוסחת היטב. זה הרגע המוצלח ביותר שלה בתוכנית עד כה. ג'ופרי מוכן לרחם, בתנאי שנד יתוודה ויאמר שג'ופרי מלך. אחרת, לא יהיו רחמים. סאנסה מבטיחה שהוא יעשה את זה.

4 מחשבות על “משחקי הכס פרק 8: The Pointy End”

  1. – לגבי מרין טרנט, אני לא בטוח שהוא כזה אידיוט. נראה לי שהוא פשוט מודע לכך שאמני לחימה מבראבוס מתייחסים לקרב כ"ריקוד".
    – אם כבר מרין טרנט, והסצינה עם באריסטאן בסוף, זה משהו שהציק לי לאורך כל העונה. לו לא הייתי קורא את הספרים, לא הייתי שם לב בכלל למשמר הלבן. הם נראים כמו סתם שומרים שעומדים ברקע. אז נכון שזה לא מרכיב קריטי בעלילת הספרים, אבל עדיין יכלו (למשל, עם לבוש קצת יותר מובחן) לתת להם נפח.
    – פייסל גם בספרים היה כזה מאנייאק? משום מה זכרתי אותו כטמבל, לא מאנייאק.
    – דרוגו, תעשה לי סייח! מת על הדמות שלו. מאוד מקווה שקונאן יהיה דומה לו.

  2. כתבת מתחת לאחת התמונות "כל סצנה עם לייסה ובראן היא סצנת אימה" – שמו של הילד המטורף עם האם המטורפת עוד יותר הוא לא רובין? וחוץ מזה, נהנית מאוד לקרוא את סיקור הפרקים!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s