משחקי הכס פרק 9 – Baelor (כל הספוילרים שבעולם)

אז זה הגיע. הרגע שחובבי הספרים ציפו לו במשך עונה שלמה. האם תחשבו שאני מרושע אם אומר שרציתי שתהיה מצלמה בבית של כל אחד ואחד מכם, שלא קראו את הספרים, רק כדי לראות איך תגיבו בסוף הפרק? זה לא מתוך רשעות, בחיי. אחרי הכל, אני חוויתי את זה בעצמי, רק בספר. אבל נעזוב את הסוף לסוף. ונתחיל מההתחלה.

נשימות. הנשימות של נד סטארק, ליתר דיוק. ואז ביקור של ואריז, שבא לעדכן את נד במה שקורה, ולבקש ממנו להתוודות, כדי להציל את עצמו. נד לא בעניין של להציל את עצמו. הוא מוכן למות. אבל ואריז מזכיר לו שהוא לא היחיד שגורלו מוטל על כף המאזניים. גם הבנות שלו בסכנה. בדרך אנחנו שומעים את סיפור המקור של ואריז: הוא היה שחקן כנער, לפני שהיה סריס. והוא עדיין שחקן. שון בין עושה כאן עבודה מעולה. ואיכשהו, הנד שלו מזכיר יותר מאי פעם את הבורומיר שלו. דווקא בפרק בו הגורלות של שני האצילים הפגומים משתלב לאחד.

תכירו את "התאומים". מבצר כפול, משני צידי גשר ארוך. והדבר שנמצא בדרך של הצבא של רוב דרומה. תיאון הורג עורב. אמרתי שהוא צלף, לא? אבל העורב לא נושא מסר חשוב במיוחד. רוב חושב שאביו היה עושה *כל דבר* כדי לעבור את התאומים. אני תוהה האם הוא צודק. הוא רוצה ללכת לוולדר פריי, אבל קטלין מתנדבת, מתוך אמונה שפריי לא יפגע בה.

ועכשיו, תכירו את משפחת פריי. כן, האנשים בגלריות הם הצאצאים שלו. כן, בת החמש עשרה היא אשתו. כן, הוא דוחה. הוא צעיר יותר מאשר בספר (שם הוא לא כל כך קם מהכיסא), למרות שדיוויד בראדלי (אתם מכירים אותו בתפקיד ארגוס פילץ', השרת הדוחה של הוגוורטס. הוא גם היה כהן הברברי בגרסת ה-BBC של צבע הכשף של פראצ'ט) הוא לא בדיוק ילד. הוא בן 69. מבחינתי, הוא ליהוק מצוין מכיוון שהוא מעביר את המהות של וולדר פריי – אחד האנשים הפחות נעימים בשבע הממלכות – יותר מאשר את התכונות הגופניות שלו. הוא רוצה סיבה שיהיה אכפת לו מכל משפחות האצילים.

בינתיים, בצפון, ג'ון מקבל חרב מגניבה בתור גמול על כך שהוא הציל את מורמונט. והצופים מקבלים אישור לכך שג'אור מורמונט הוא אבא של ז'ורה מורמונט. ג'ון גם נפטר לזמן מה לאליסר תורן, שנשלח למעלה מלך עם היד של הזומבי. הוא אמור להניח אותה לרגליו של ג'ופרי. אני בטוח שלג'ופרי ממש יהיה אכפת. הוא כזה מלך אכפתי (כן, המרירות מסוף הפרק מבעבעת).

שווה להציל את הבוס! (תמונות: HBO)

ג'ון מרוצה מהחרב, החברים שלו מרוצים מהחרב. אבל סאם לא שמח. בגלל שסאם יודע משהו שג'ון לא יודע: רוב יוצא למלחמה. ג'ון… לא שמח. הוא חושב שהוא צריך להיות עם רוב.

היי, מישהו הזכיר את רוב? הוא – ואנחנו – מקבלים את פרטי הדיל עם וולדר פריי. חתן לאריה, וכלה לרוב, לבחירתו מבין הבנות של פריי. המבחר, מסתבר, לא מוצלח. ורוב מקבל נושא כלים בשם אוליבאר. תיאון חושב שכל העניין מצחיק בטירוף. רוב מסכים, כמובן. סטארקים… יש להם כבוד.

הצבא של רוב רוכב. ומתפצל.

בחומה, ג'ון הולך לדבר עם אאימון המלומד. שעכשיו אפשר לחשוף את השם המלא שלו. אאימון טארגריין. ניסיתי להסביר את השושלת של הטארגריינים בפודקאסט, אבל אני לא בטוח שזה היה קוהרנטי. אאימון היה הבן השלישי של מאיקר טארגריין, שהיה הבן החמישי של דאירון טארגריין. הוא נשלח ללמוד להיות מלומד כשלסבא שלו היו ארבע בנים חיים ובוגרים, ולשלושה מאלה היו ילדים. לא היה אמור להיות לו סיכוי לרשת. אבל מהבנים של סבא שלו נותר רק אבא שלו, שירש את הכס. שני האחים הבכורים שלו? האחד חטף מחלה מזונה, השני חשב שהוא דרקון ושתה אש פרא (נוזל בוער קסום). הציעו לו את הכתר. הוא סירב. וכך אחיו הצעיר, אאיגון החמישי המוכר לקוראי סיפורי אג ודאנק של מרטין בתור אג) הפך למלך. הנכד של אאיגון היה אאריז, המלך המטורף. ג'ון מקבל רק תקציר, כמובן. אנחנו מגלים שהוא, כמו אחיו למחצה רוב, חושב שאבא שלו מושלם. ג'ון מאמין שנד תמיד יבחר בברירה הנכונה, בכל מחיר. ג'ון נותן התקפת אימו כשהוא חושב שאף אחד לא יודע מה עובר עליו. וזה מתי שהוא זוכה לגלות את זהותו של המלומד של טירת שחור.

הוא רק עורג לפיורדים!

בינתיים, במדבר הדותראקי, דרוגו נופל מהסוס שלו. זה… לא דבר טוב בקרב הדותראקים. קות'ו מכריז שחאל שלא יכול לרכב הוא לא חאל. דאני מכריזה על הקמת מחנה. מי נפל? הוא סתם ירד מהסוס שלו לנוח קצת. או משהו כזה. היא גם רוצה שיביאו לה את מירי מאז דור. מהשניה בה דרוגו נופל, מערכת היחסים בין דאני והדותראקי משתנה.

במחנה הלאניסטרי, טיריון מצטרף לארוחת הצהריים. כשהוא מגלה שאביו רוצה שהוא והפראים יהיו בחזית הכוח, הוא מאבד את התיאבון. הפראים, אגב, קיבלו את כלי הנשק שלהם.

באוהל שלו, טיריון ואנחנו פוגשים את שיי, הזונה הנאה שברון מצא לו באוהל של "סר כוס ג'ינג'י", במרחק שלושה אוהלים. אנחנו מגלים שאמו של טיריון מתה בלידתו. ושיש לשיי מבטא "זר". טיריון מציע לה דיל אטרקטיבי: ביטחון, חברתו הנעימה, והמון זהב, תמורת מין, חברה, וכאלה. היא בעניין.

חזרה במדבר, דרוגו ממלמל וקודח. ז'ורה חושב שדרוגו ימות הלילה וכדאי שהוא ודאני יעופו משם. דאני לא כל כך מבינה איך הדברים עובדים. היא חושבת שגם אם דרוגו ימות, הרי שהיא חאליסי ובנה יירש את דרוגו כחאל. ז'ורה מסביר לה שזה לא עובד ככה. מי שינצח בקרבות לאחר המוות יתלוש את התינוק שלה מהחזה שלה ויהרוג אותו. אגב, זה הפרק הראשון שבו היא נראית הריונית. דאני מסרבת לעזוב. ואז מגיעה מירי, שלא מרוצה ממצב הפצע. אני חושב שכדאי לציין שיש כאן הבדל בין הספר לסדרה. המצב של דרוגו החמיר בספר בגלל שלא היה לו כוח לתחבושות של מירי. הן גירדו והציקו. כאן, התחבושת עליו. קותו מאיים על דאני. כשהיא מתה, הוא אומר, היא כלום. דאני לא מסכימה. "מעולם לא הייתי כלום. אני דם הדרקון". קותו מזכיר לה שכל הדרקונים מתו. דאני חושבת שכדאי שז'ורה ילבש שריון. הוא מסכים. מירי חושבת שהוא עומד למות. דאני משכנעת אותה להציל אותו. מירי מציעה קסמי דם. "רק מוות משלם על חיים". היא רוצה את הסוס של דרוגו. ראחארו חושב שזה רעיון רע. ואסור. דאני לא בקטע של להקשיב. מירי אומרת שכולם צריכים לעזוב. אסור שמישהו ייכנס לאוהל. המתים ירקדו שם הלילה. דאני עוזבת. מירי חותכת את הצוואר של הסוס. ז'ורה מזועזע.

קותו מנסה לעצור את מה שקורה באוהל. ז'ורה עוצר אותו, ואנו מגלים מה קורא כשלוחם בעל שריון נלחם אחד על אחד מול לוחם בלי שריון שרגיל להילחם באנשים בלי שריון. זה שיש לו שריון מנצח. בינתיים, התינוק מגיע, והמיילדות לא יבואו. ראחארו חושב שהמכשפה יכולה ליילד את התינוק. אז ז'ורה לוקח את דאני לאוהל.

מה, זה לא סבבה להיות בחזית?

ואחרי כל הדרמה באסוס, קצת משחקים בווסטרוס. ספציפית, משחקים של ברון, שיי וטיריון. במשחקים פיזיים, טיריון מפסיד. הוא מעדיף משחק שקשור לשכל. הצהרות בנוגע לעבר. בכל הנוגע לברון, הוא מדייק לחלוטין. אבא שלו הכה אותו, אבל אמא שלו הכתה חזק יותר. הרג לפני גיל 12, אשה, לא גבר. היא תקפה אותו בגרזן. היה מצפון לחומה. השאלה האחרונה שלו "פעם אהבת אישה לפני שנים רבות, אבל זה נגמר רע ולכן לא אהבת שוב", נוגעת יותר לעצמו. עם שיי, לעומת זאת, לא כל כך הולך לו. הוא מנסה את קלישאות הזונות. אמא זונה? תשתה. אבא עזב מוקדם? תשתה. והיא לא רוצה שהוא ידבר על ההורים שלה, אחרת היא תוציא את עיניו מראשו.

שיי לא רוצה לשחק. היא רוצה לדעת את סיפור המקור של טיריון. וכך אנו מקבלים את הסיפור על טיישה, אהבתו הראשונה, שהתגלתה כזונה שג'יימי שכר. התווכחתי על זה עם זיו בפודקאסט. הוא חשב שג'יימי יוצא חריון בסיפור. אני לא מסכים. הכוונות של ג'יימי היו טובות. הוא ידע שאחיו ביישן וחושב שנשים לא יגעו בו במקל, אז הוא ארגן לו הצלה רומנטית. בנוסף, הסדרה משמיטה את הסוף המלבב של הסיפור. אחרי שטיישה קיבלה מטבע כסף על כל חייל לאניסטר, טיריון הצטווה להיות האחרון. עליו היא קיבלה מטבע זהב, כי לאניסטר שווה יותר. הו, טייווין, אתה אבא ממש גרוע. שיי שופטת אותו. הוא היה צריך לדעת שהיא זונה, כי אף אשה לא תשכב עם מישהו שעתיים אחרי שניסו לאנוס אותה. היא צודקת, אבל הוא היה בן 16.

בבוקר, מגיע הקרב. לפניו, השבטים שואגים את קריאת הקרב המהוללת "חצי אדם! חצי אדם!" טיריון מבלה את רוב הקרב ללא הכרה. אבל זה לא כל כך משנה. הפראים קצצו את האויב לגזרים, מה שהיה קל יותר לאור העובדה שבמקום 20,000 שהסיירים דיווחו עליהם (זוכרים את ההחלטה של רוב לשחרר את הסייר?) היו רק 2,000. איפה השאר? אגב, הקסדה של טייווין מגוחכת לחלוטין.

הדילוג שנעשה כאן, בין סוף קרב המזלג הירוק לסוף קרב היער הלוחש, שבו כוחותיו של רוב פיתו את ג'יימי לצאת מהמחנה שלו ולכדו אותו. זה קצת מבאס, כי היה כאן מהלך די מבריק של רוב. כוח קטן במדי בית טאלי תקף את המחנה של ג'יימי וברח, ג'יימי רדף אחריהם ואז נסגרה סביבו המלכודת של הצבא של רוב. זה קרב די חשוב, וכאלה. והיה נחמד לראות אותו. אבל אני מודע לכך שזמן (העונה ממש רצה לסופה) וכסף (צריך המון ניצבים ואפקטים וכאלה) מנעו את זה. אבל… בעונה הבאה יש קרב שאני כן רוצה לראות. ושממש אתבאס אם לא יראו אותו. נדבר על זה כשזה יקרה.

בכל מקרה, הקוטל מלך נלכד. תיאון חמום המוח חושב שרוב צריך להרוג את רוב, בגלל ש"הוא הרג עשרה מהאנשים שלנו". ג'יימי מציע לרוב לפתור את המלחמה בדו קרב. אבל רוב לא דביל. הוא יודע שג'יימי ינצח. והוא יודע שיש לו יותר ערך בחיים. הנה ההבדל בין רוב ותיאון: רוב מתאבל על 2,000 האנשים שהוא שלח למותם. תיאון עסוק בשירים שהפייטנים ישירו על הקורבן שלהם. רוב, באופן כללי, לא מרוצה.

ועכשיו אנחנו מגיעים לחלק הטראגי באמת של הפרק. וזה מתחיל – כפי שזה ייגמר – באריה סטארק. אריה שוברת ליונה את המפרקת, ורוצה למכור אותה תמורת פשטידה. מוכר הפשטידות לא מעוניין. ואז היא קולטת שכולם הולכים לאנשהו. לאן כולם הולכים? לספט (כלומר, כנסיה) של באילור. כי לשם לוקחים את ימין המלך. היא מטפסת על הפסל של באילור שמול הספט כדי לראות.

הו, אריה

ואכן, הנה נד. והקהל לא בעדו. הוא רואה את אריה, וכשהוא נתקל בדרך ביורן ממשמר הלילה, הוא אומר לו "באילור", כדי שהוא יראה את אריה.

ואז הוא מתוודה. היי, סאנסה חושבת שזה רעיון טוב. וזה חתיכת וידוי. זממתי, רציתי לרצוח, בגדתי, פשעתי. נד מוותר על הכבוד שלו כדי להציל את הבנות שלו. וזה משפיל, ונורא. ובעיני, זה מעשה הגבורה הגדול ביותר שלו. הוא משקר, וזה מעשה הכבוד האמיתי.

פייסל המתועב הולך לפי התסריט הקבוע מראש. בוגדים צריכים לרחם, אבל לאלים יש מידת רחמים.

אבל ג'ופרי לא בקטע של התסריט. אוה, לא. הוא חושב שלסרסיי וסאנסה יש "לבבות רכים של נשים". הוא פגש פעם את אמא שלו? "כל עוד אני מלך, בגידה תמיד תענש. סר אילין, תביא לי את הראש שלו". סאנסה… לא מגיבה טוב. אריה חושבת איך היא יכולה להגיע אליו כדי להציל אותו. סרסיי אומרת לו שזה טירוף. כי סרסיי, בניגוד לבן שלה, לא מטומטמת. גם ואריז רץ כדי לנסות לשנות את רוע הגזירה. כל הזמן הזה, ג'ופרי מרוצה מעצמו בטירוף. בטירוף. יורן עוצר את אריה, ומבקש ממנה לא להסתכל. הוא לא מבין שהיא לא באה להסתכל. היא באה לעשות משהו. אילין פיין שולף חרב. את "קרח", החרב של נד. ושוב, אנחנו שומעים את הנשימות של נד, שאיתן פתחנו את הפרק. ואילין פיין עורף לנד את הראש. ואריה רואה ציפורים עפות. והפרק נגמר.

אף סדרת טלוויזיה מעולם לא עשתה את זה. אף פעם. הם הרגו – בכוונה! באופן שתוכנן מראש! – את הפרוטגוניסט לפני סוף העונה הראשונה. השחקן המפורסם ביותר, בדמות המרכזית ביותר. זה חסר תקדים. בספרים, הסצנה הזאת היתה הרגע בו ג'ורג' ר"ר מרטין הבהיר שהוא לא משחק לפי החוקים. שכל מה שאתם חושבים שאתם יודעים על ספרי פנטסיה אפית לא תקף כאן. לא רלוונטי. בסדרה, זה קיצוני עוד יותר, כי הטלוויזיה, באופן כללי, היא עולם שמרני בהרבה מהספרות. דן וייס ודיוויד בניוף, HBO וכל המעורבים בהפקה הלכו על הסדרה הזאת מתוך ידיעה שזה רגע המפתח שלה. זה הרגע שבו הם משנים את החוקים.

חסר תקדים וקורע לב

לא מזמן, כתב ביל סימונס מ-ESPN ש"הסמויה" היא סדרת הטלוויזיה הטובה ביותר בכל הזמנים. זאת הצהרה שאני מסכים איתה. אחד הנימוקים שלו היה הביצים שדיוויד סיימון, יוצר הסדרה, הראה כשהוא הרג את עומר ליטל, אחת הדמויות המרכזיות, שני פרקים לפני הסוף. אתם קולטים? שני פרקים. ועומר הוא לא הגיבור של הסדרה. אם סיימון היה הורג את מקנולטי בעונה הראשונה, זה היה מקביל.

נד סטארק היה הטוני סופרנו, הג'ימי מקנולטי. שון בין הוא פאקינג שון בין. לא מעט צופים התחילו לצפות בסדרה כי הם מכירים אותו ואוהבים אותו. אולי הם היו צריכים לדעת. אולי הם היו צריכים לקלוט מראש את האירוניה שבלטה כל כך למי שקראו את הספר כשהליהוק הוכרז: התפקיד המפורסם ביותר בקריירה המהוללת של שון בין הוא בורומיר מגונדור. אציל הרואי, שפגם באישיות שלו גורם לכך שהוא מת מוקדם בספר הספר השני בטרילוגיה.

וזה ליהוק מעניין עוד יותר כשחושבים על הסיבה למה שמרטין עשה עם נד. מרטין אמר פעמים רבות בעבר שהוא חושב שטולקין שגה פעם אחת: בכך שאחרי שהוא הרג את גנדלף במוריה, הוא החזיר אותו. לשיטתו, יצירת פנטסיה דורשת מהקורא להאמין בדברים בלתי אפשריים. וכשמוות טראומתי שהקורא חשב שהוא קרא במו עיניו מתגלה כהפיך, קשה יותר להאמין. בגלל זה נד מת באופן הציבורי ביותר האפשרי. מול עדים. כשהראש שלו מופרד מגופו באותה החרב בה השתמש להעניש עריק ממשמר הלילה.

זה אולי הרגע החשוב ביותר בספר הראשון. במובנים מסוימים, בגלל הראשוניות שלו (רוברט היה אדיוט, המוות של וייסריז היה משמח, ליידי היא כלבה, בראן התאושש), זה החשוב ביותר. ואני חושב שהוא הוצג בטלוויזיה באופן מושלם. זה היה שובר לב. וזה בדיוק מה שרציתי. אני כל כך שמח שהסדרה הזאת קיימת, וכל כך שמח שהיא נמצאת בידיים של היוצרים האלה. יוצרים שהם, בראש ובראשונה, מעריצים של ג'ורג' ר"ר מרטין. יוצרים שאמרו שהם כותבים לקהל של אדם אחד: מרטין.

20 מחשבות על “משחקי הכס פרק 9 – Baelor (כל הספוילרים שבעולם)”

  1. התמונה האחרונה פה, של ההוצאה להורג מדהימה. הבעות הפנים של כל המעורבים בדבר אומרות הכול. אוי, סנסה המסכנה.

  2. לא קראתי את הספרים. משני הפרקים הראשונים, הבנתי שהסדרה לא באה לשחק משחקים ואף אחד לא מוגן. אני משווה אותה מהבחינה הזאת לאבודים ברגע שהתחילו להרוג את הדמויות אחד אחרי השני.
    איפשהו חוסר הידיעה, ומצד שני ההבנה שכולם יכולים למות מחברת אותך הרבה יותר לדמויות.

  3. הסדרה הזו, כבר אמרתי, מופלאה. הפרק הזה היה היהלום שבכתר של ווסטרוז. שובר לב. (ואני ידעתי מה עומד לקרות).

  4. בעניין המצלמות ברגע של ההוצאה להורג: יש את הסרטון המצחיק הבא:

    כל אחד והריאקציות שלו🙂

    1. כן, יש גם סרטון של הסיכום שלו של הפרק של השבוע, אבל הוא לא מצליח לדבר על שום דבר אחר מרוב כעס. מאוד מצחיק🙂

  5. טוב, נו, משבית שמחות שכמוני.

    יווו, איזה גבר מרטין שהרג את הגיבור שלו בסוף העונה, ואי-ואי-ואי… גבר-גבר.

    לא קראתי את הספרים.
    עד שהתחילה סדרת הטלוויזיה, זה היה בגלל שאני לא קורא סדרות שלא נגמרו. אחרי שהתחילה סדרת הטלוויזיה, כנראה לא אקרא גם כשהיא תסתיים, כי היא משעממת.

    כן, כן, לא נעים לי להגיד, אבל הסדרה משעממת. מין צירוף של תככים, פוליטיקה, הרבה יותר מדי מין, והרבה פחות מדי פנטזיה.
    התחושה שלי היתה שכל פרק מורכב מ-5% סקס, קשור או לא קשור לפרק, 5% של משהו לזעזע את הצופים (בראן בפרק הראשון, כתר הזהב לאח של דאני, עכשיו המוות של נד), ו-90% של שעמום.
    יכול להיות שהספרים שונים, אבל ממבט בפורום של המסמ"צ, אני ממש לא לבד בתחושות שלי. הסדרה פשוט תפלה ( תרגום נכון ל-flat?).

    יכול להיות שמרטין מרגיש צורך לזעזע את הקוראים\צופים שלו, כי זה מה שמוכר. אני לא באמת מתחבר לזה.

    כשגנדלף נפל מהגשר במוריה, טולקין ידע להעביר את תחושות האובדן לקוראים (אני עד היום יודע איפה בדיוק הייתי כשקראתי שוב ושוב את המשפט על השוט של הברלוג). לאובדן שלו היתה השפעה על החבורה, השפעה שלא עברה גם כשהוא חזר (מה גם שהיה ברור שהוא חוזר לזמן קצוב).
    עם כל הכבוד לנד סטרק, ממש לא אכפת לי שהוא מת. לא בגלל שאני סדיסט, אלא בגלל שגם כשהוא היה חי לא באמת היה אכפת לי ממנו.

    1. אז למה אתה ממשיך לראות? אני לא שואלת את זה בציניות, באמת מסקרנות, אני לא חושבת שהייתי שורדת תשעה פרקים של שום סדרה שמשעממת אותי.

      1. התחלתי לראות כי יש אנשים שאני מעריך את דעתם (לדוגמא, את בגרסה הוירטואלית שלך) והם מאוד מאוד ממליצים עליה.
        בפרקים 6-7 הפסקתי, אבל חברים שלי (הפעם בעולם האמיתי) אמרו לי שאני חייב להמשיך, כי עומד לקרות משהו שהולך לשבור את הכללים.
        המשכתי (זה לא כאילו שיש הרבה מה לראות עכשיו).
        ראיתי.
        סיימתי. 🙂

    2. מסכימה כם כל הקטע על הגנדלף ונד. קצת היה חבל לי על נד- אבל ממש קצת(אני בהחלט חושבת שזה בגלל שהסדרה הייתה די דחוסה ומצומצמת. לא היה מספיק זמן ליצור אצל הצופים את רגשות ההתקשרות, ההבנה והקרבה. לפחות את האווירה הכללית העבירו).

      1. בהחלט היה מועיל יותר פרקים בעונה. לפחות ידוע מראש שאם נגיע לספר השלישי, הוא יחולק לשתי עונות.

  6. הסדרה מאוד יפה לצפייה. אך כמי שלא קרא את הספרים, מאוד קשה להבין את כל עומק המתרחש ללא עזרה מבחוץ. הפרקים לא מוסרים מספיק מידע. כבר בתחילת הסדרה היה לי ברור מה יעלה בגורלו של נד- זה היה כל כך צפוי… הזאבים נעלמו ולא מובן כיצד הם תומכים בדמויות והתפתחותם, המעבר בין מקומות שונים ודמויות שונות נותן הרגשה שמראים לנו חצאי דברים…
    בקיצור, מי שלא קרא את הספרים הוא המפסיד העיקרי. מאוד חבל שלא היו יותר פרקים בעונה הראשונה- היו צריכים להראות יותר, להסביר יותר ולתת לכל דבר את זמן ההתפתחות שלו…

  7. לפי מה שאני זוכר מהספרים( אני באמצע הספר השני) שיי הצטיירה לי כאיזו אישה כנועה וחסרת אופי שרק רוצה לרצות את טיריון. בסדרה היא נראית אשה דעתנית וכוחנית. בקיצור, יש פער. או שאולי זיהיתי לא נכון את דמותה, לפחות עד עתה

    1. אישה כנועה וחסרת אופי? לדעתי ממש לא. בספרים היא מצטיירת כאחת שרוצה ונשאבת אחר כוח וממון. היא מניפולטיבית מאוד. (***סופיילרים*** –

      כאן היו ספוילרים. מחקתי אותם. זה לא מקום לספוילרים לספר השלישי. דידי

  8. ניתוח יפה, הפרק היה סוחף והייתי באמת בשוק מסצנת הסיום! (לא קראתי את הספרים, והייתי בטוח שיחונו את נד או שאריה איכשהו תציל אותו).
    מה שכן, הסדרה הגדולה ביותר בכל הזמנים היא כמובן הסופרנוס ולא הסמויה (שהיא מקום שני).

  9. וידג'ט הוורדפרס המעיק שלך שמציף פוסטים לסיידבר כבר ספיילר לי את הדוקטור, אז אני כותב קצת טקסט כדי לא לחרבן למישהו אחר, אבל הממ, כבר הליהוק היה מבחינת ספויילר, לא?

    מי שבקיא בקריירה של שון בין יכול להבחין שהמשותף למרבית הדמויות שהוא מגלם היא אי-הגעה לסליל האחרון.

  10. קראתי קודם את הספר, ואת הסדרה ראיתי בעיקר כי עניין אותי לראות איך יראו הדמויות, והסצנות. פחדתי שהסצנה של ההואצה להורג תהיה לא מספיק טובה. אבל היא הייתה מעולה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s