פרויקט ה-52: Action Comics #1

עדיין לא יודע לעוף

כשחוברת הקומיקס הוותיקה ביותר זוכה לאתחול, זה ארוע. גם אם כל החוברות מסביב לה לא היו זוכות לאתחול, זה היה ארוע. אז הנה זה, אקשן קומיקס #1.

דאגתי לשים לפני הסקירה הזאת את אלו של JLI ו-Detective, כדי שלא ייצא רצף פאנבוי קשה עם באטגירל וסטורמווץ'. כי את פול קורנל אני מחבב, וגייל סימון היא כותבת הסופר גיבורים החביבה עלי. אבל גרנט מוריסון… גרנט מוריסון הוא כותב הקומיקס החשוב ביותר של 20 השנה האחרונות.

זאת לא הפעם הראשונה שמוריסון כותב סופרמן. הוא כתב את All Star Supermen, סדרה מוגבלת בעולם חלופי שהיתה לא פחות ממופתית. אבל עכשיו הוא צריך לכתוב סופרמן קאנוני. את ההתחלה של סופרמן הקאנוני. רק חודשים אחרי הגעתו למטרופוליס. הוא עוד לא יודע לעוף, והוא מהיר וחזק יותר כל הזמן. הוא בדרך להיות סופרמן שאנחנו מכירים וכרגע הוא בעיקר סוג של ספיידרמן.

כתבתי בסקירה של Justice League #1 שנראה שמה ש-DC עושים כאן הוא הסיפור על איך היקום שלהם הפך מזה של מארוול לזה שלהם, וזה המצב גם כאן. יש לנו סופרמן צעיר וחייכן, ועולם שלא סומך עליו עדיין. כלומר, הממשלה עדיין לא סומכת עליו. האנשים, כך נראה, כבר כן.

ויש את לקס לותור, שכנראה נדרשה לו דקה בערך מאז שסופרמן הגיע להבין שהוא שונא אותו. אבל הוא כנראה עדיין לא יודע מה זה קריפטונייט.

זאת משימה לא קלה, לכתוב סופרמן שהוא עוד לא "סופרמן". סמולוויל הפכו את הרעיון הזה לסשן עינוי צופים בן 8 עונות. אבל זה גרנט מוריסון. וזה מלבב. לסופרמן שלו יש אנרגיה לא סופרמנית בעליל, אנרגיית נעורים. הקלרק קנט שלו נהדר – ועובד בעיתון מתחרה לזה של לויס ליין.

אם סטורמווץ' כאן כדי לספר את הסיפור המרכזי של האתחול, הרי שAction ו-Justice League  כאן כדי לספר את ההתחלה שלו. את השורשים. ובעוד ג'ף ג'ונס הוא כותב קומפטננטי, גרנט מוריסון הוא גאון. אני חושב שזאת עוד חוברת שאמשיך לקנות. אני רק מקווה שכל עניין "הוא עוד לא יודע לעוף" לא יימשך יותר מדי. כי יש בזה משהו מתסכל.

5 מחשבות על “פרויקט ה-52: Action Comics #1”

  1. בעקבות המלצות חמות שלך ושל כל שאר האינטרנט, הלכתי (טוב, נו, הקלקתי) וקניתי וקראתי את All Star Superman, ונשארתי המום.

    היו כבר מקרים של יצירות שעמדתי מולן ואמרתי "המלך הוא עירום". יש לי חיבה מיוחדת לעשות את זה לסרטים של נולאן, וגם למספר גדול מדי של סרטים של פיקסאר. אבל בכל המקרים ידעתי להבין מה אנשים רואים ביצירות האלה, להצביע עליהן ולהגיד "זה לא מרשים אותי." בכל אחד מהמקרים, גם אם בסופו של דבר היצירה השאירה עלי רושם שלילי, יש בי הערכה למאמץ שהושקע ולאלמנטים המוצלחים בה.

    אבל ASS פתח קטגוריה משל עצמו, של יצירות שאני פשוט לא מסוגל להבין למה מישהו יחשוב שמדובר במשהו שראוי להתייחס אליו, שלא לדבר על לקבל ולו אחוז מזערי מהתשבוחות ש-ASS זכה להן.

    זו נובלה גרפית שנראית כמו נסיונות ראשונים של תלמיד עיצוב גרפי ביצירת דמויות. הציורים בפאנלים שלה שטוחים, נטולי דמיון ומשעממים. דוגמה נפלאה לאיך לא לצבוע בעזרת מחשב.
    העלילה כושלת ברמה דומה לציורים, אבל בצורה שונה לגמרי. בעוד סגנון הציור מרמז על סיפור פשטני משהו, ASS מסובך ומתוסבך, ולא לטובה. כסדרה מוגבלת בעולם חלופי, הוא נטוע יותר מדי בעולם הקיים, ודורש היכרות עמוקה איתו. לא עם הקאנון המוכר, אלא גם עם דמויות ופרטים שוליים יחסית, ועם המצב הספציפי בו נמצא העולם בעת פרסום הנובלה. יש בה קווי עלילה שבאים בלי קשר לקודמים, והולכים בלי שום Payoff נראה לעין, ובסופו של דבר היא מסתיימת באיזה דאוס אקס מאכינה, וזהו.

    וזו הנובלה הגראפית שזכתה בשלשוה אייזנרים, בהארווי ובאיגל? דידי, מה לעזאזל אני מפספס פה?

    1. אל סטאר סופרמן היה ספר חמוד. חמוד מאוד אפילו. אבל היכולות האמיתיות של מוריסון מתבטאות במקומות אחרים. אם באמת רוצים לראות מה הוא יכול לעשות שווה לקרוא את מה שהוא עשה בSeven soldiers of victory, במילארד החוברות האחרונות של באטמן (או קצת פחות ממילארד, אני כבר לא סופר) והכי אהוב עלי – Animal Man, שלאט לאט מסתמנת עבורי כסדרת הורטיגו הקלאסי האהובה והמרשימה ביותר לטעמי.

      בקשר לאקשן קומיקס – באמת חוברת מעולה. והאנרגיה הזו של סופרמן היא האנרגיה המקורית שלו. הרבה לפני שהוא היה בסך הכל סופר חייל למען הממשלה האמריקאית, סופרמן היה סופר גיבור עממי, שנלחם לא רק בפושעים אלא גם בבעלי מפעלים נצלנים וסנאטורים מושחתים. מוריסון, וזה משהו שהוא גם אמר בראיונות שלו, מנסה לא להמציא מחדש את סופרמן, אלא להחזיר אותו לשורשים "הסוציאליסטים" שלו שעשו אותו כלכך פופלארי. וזה מגניב בטירוף.

  2. פרנק קוויטלי( הצייר של אול סטאר) הוא אחד מאותם אמנים שאתה ממש אוהב או לא אוהב בכלל, הסגנון שלו מאוד ייחודי, לדעתי הוא אחד האמנים הטובים כיום אבל אני יכול להבין למה לא קשה להתחבר אליו. קוויטלי גם האמן שעובד הכי טוב עם מוריסון לדעתי- גם JLA EARTH 2 וגם באנקני אקס-מן- שניהם ביחד יצרו אחלה חוברות!

    עכשיו לגבי הסיפור של אול סטאר, אני חייב לציין שמה שמשך אותי לסיפור הזה הוא ההרפתקאות הביזריות והניתוק של הדמות מההמשכיות ההיסטורית, בשני הווליומים היו הרבה דמויות שהופיעו במהלך השנים בחוברות השונות של הדמות אך עם זאת הרגשתי שלא היה צורך לקרוא עליהן או לדעת עליהן יותר מדי.

    סדרת האול-סטאר נוצרה מלכתחילה בתור ליין(שלא תפס יש לציין, יצא רק אול סטאר באטמן של פרנק מילר וגים לי יחד עם הסיפור של סופרמן) שאמור היה להציג סיפורים גדולים מחוץ להמשכיות כך שאמורים לדעת שקוראםי את הסיפור שזה עולם/מציאות מקבילה.

    אני מאוד אוהב להמליץ על הספר הזה(כמוכר בחנות קומיקס) לקוראים חדשים שרוצים לנסות סיפור סופרמן שלא יסבך אותם עם הרבה מאוד פרטים מהעבר המפואר של הדמות,ואכן רוב האנשים מוצאים אותו כסיפור מצוין שנותן להם סיפור סגור עם טעם לעוד.

    1. אני רוצה לציין שאני לא כל כך סובל את קוויטלי. הוא אמן מאד מוכשר, אבל הסנטרים שיש לכל הזמויות שלו הורגים אותי. פשוט הורגים אותי. זה הכי בלט ב-The Authority, שם הוא החליף את בריאן היטץ'. היטץ' הוא אמנם מהמאחרים הכרוניים הנוראיים ביותר בתעשייה, אבל הוא אמן נפלא. והאמנות של קוויטלי נראתה כמו חיקוי מצער, עם סנטרים נוראיים.

  3. כן, זה פשוט משהו שצריך להתרגל אליו שזה נוגע לקוויטלי, הוא לא ממש ניסה לשנות את הסגנון שלו או להוסיף נופח לאומנות שהוא מצייר, ובגלל זה יש הרבה מאוד אנשים שלא מתחברים לדברים שהוא שלו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s