פרויקט ה-52: OMAC #1

לא פתיח נהדר, אבל אני מנסה להיות אופטימי

יש כותבים שתמיד יקבלו אצלי הנחות. קית' גיפן הוא אחד מהם. יש לכך סיבה פשוטה: הוא מצחיק. והוא מוזר. והמוח שלו הוא מקום מעניין. ולכן, למרות שלא נפלתי מהגליון הראשון של OMAC, סדרה אותה הוא כותב עם הבוס שלו, דן דידיו, אני עדיין מסוקרן.

רוב הגליון הזה הוא סצנת אקשן אחת ארוכה, כשברקע יש לה תגובות. בדרך, אנחנו מכירים דמויות, פוגשים רובוטים מגניבים, ומקבלים קצת אקספוזיציה. אבל תכלס, זה סיפור על יצור רב כוחות שמפלס את דרכו למרתף סודי, ועושה שם משהו. דה אנד. זאת לא ממש עלילה. אבל זה הרבה אקשן, וזאת אחת החוברות שהסוף שלהן – שהיה צפוי מאד, ואולי בכוונה – אמור למשוך את הקוראים להישאר איתן.

מבחינתי, זה לא ממש עבד. כי זה היה צפוי. אבל הדיאלוגים היו טובים, וכאמור, אני נוטה לתת לגיפן צ'אנס. האם הייתי שמח יותר אם הוא היה כותב את JLI ודן ג'ורגנס היה כותב את OMAC? כן. כי כרגע אני חושב שהפוטנציאל של JLI גדול יותר. אבל מכיוון שאני בעניין של כותבים יותר מאשר של דמויות – או ציירים, אגב, אם כי יש ציירים שיכולים לגרום לי לא לקרוא חוברת – אני חושב שאני הולך לתת ל-OMAC סיכוי לקנות אותי לפחות עוד חודש-חודשיים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s