משחקי הכס, עונה 2, פרק 1: The North Remembers

או, היי! מזמן לא התראנו. אבל עונה חדשה של משחקי הכס היא סיבה טובה לחזור לבלוג. והנה אנחנו כאן.

פריביוסלי: כל מיני אנשים מתו. רוברט, ויסריז, נד… ואז היו דרקונים, אז הכל סבבה.

פתיח! איך התגעגעתי לפתיח הזה. ראוי לציון בפתיח: הופעה ראשונה לדרגונסטון. נראית אחלה. משעשע שהשוט באסוס הוא עדיין של ואיז דותראק. משל אמרו המפיקים "גם לנו אין מושג איפה דאני נמצאת".

ברוך שובך!

סאנדור קלגאן, בקסדת הכלב שלו, הורג מישהו בדו קרב. ההמון מריע. ג'ופרי מרוצה. אבל לא מסתפק במוות של האביר האומלל ומתעלל קצת בסאנסה. גופת המת נגררת, וילד בא לנקות. הילד הזה הוא הגיבור המפתיע של הפרק. או לפחות הופעת האורח הסדרתית המפתיעה.

אבל מזמן אף אחד לא מת, אז צריך עוד דו קרב. למרבה הצער, אחד המתחרים מגיע מאוחר, לא מסודר, ושתה קצת – כנראה מתוך תקווה למצוא אומץ בכוס. ג'ופרי מציע לו לשתות, ושולח את מרין טראנט להשקות אותו למוות. אבל סאנסה עוצרת אותו בטענה שזה מזל רע להרוג אדם ביום השם שלו (היומולדת שלו. כן, הסיבה שאנשים מתים כאן – בזמן מלחמה, שווה לציין) היא שיש לג'ופרי יומולדת) . ג'ופרי מבטל את הטענה, אבל סאנדור תומך בסאנסה. ג'ופרי רוצה פשוט לדחות את המוות של האביר למחר, אבל סאנסה מציעה להפוך אותו לשוטה החדש של המלך החדש. ג'ופרי בעניין. הטראומה של מות אביה וכל מה שאחריו, מסתבר, הפכה את סאנסה לפחות מטומטמת.

ואם מדברים על אנשים לא מטומטמים, הנה מגיע טיריון. שבבירור מחבב את אחייניו הצעירים יותר מאשר את אחיינו המלכותי. לגיטימי. טומן ומירסלה נראים כמו ילדים חמודים. הם גם מחבבים את הדוד שלהם. טיריון לובש שריון ונראה נינוח מאד. הוא מציין בפני ברון שכלב הציד לא אוהב אותו וברון – בשורה היחידה שלו בפרק – משועשע לא יכול להעלות בדעתו סיבה לכך.

טיריון מביע תנחומים בפני סאנסה על האובדן שחוותה. ג'ופרי לא בדיוק מבין את הקונספט. מה? אבא מת? זה משהו שמישהו אמור להתבאס ממנו? תראו אותי! אבא שלי (או מישהו שנשוי לאמא שלי, לא נתקטנן) מת, ונהייתי מלך! טוב, הוא לא אומר את הדברים האלה. רק מציין שאבא שלה היה בוגד. וטיריון מזכיר לו שכאמור, אבא. מת. עצוב. סאנסה ממשיכה להפגין את התבונה החדשה שלה ומצהירה נאמנות לג'ופרי "האהוב" שלה. טיריון מעמיד פנים שהוא מאמין לה. ומסתלק. ג'ופרי לא מבין מה קרה כאן, מה טיריון עושה כאן וכיו"ב.

תנחומים? על אבא שמת? מה זה?

בינתיים, בישיבת המועצה הקטנה, המלומדים הכריזו על סוף הקיץ הארוך. הארוך ביותר שמישהו זוכר. ואריז מזכיר שהאיכרים אומרים שקיץ ארוך פירושו חורף ארוך, אבל פייסל מבטל את דבריו כ"אמונה תפלה". אצבעון מציין שיש מספיק דגן לחורף בן חמש שנים. ואם הוא יהיה ארוך יותר "יהיו לנו פחות איכרים". סלינט מתלונן שיש יותר מדי פליטים מהמלחמה ואין איפה לשים אותם והמצב יחמיר עם החורף. סרסיי מזכירה לו שהוא חייב לה את מעמדו ושהוא מפקד המשמר, ואומרת לו פשוט לא להכניס את האיכרים. כי "מקומם בשדה, לא בטירה שלנו".

ואז מגיע טיריון, שורק ומלא מחמאות. סרסיי, כצפוי, לא מאושרת לראות אותו. היא לא מבינה מה הוא עושה שם. אחרי שהוא מספר את קורותיו לקהל הלא ממש מעוניין, הוא מסביר שמקומו של הימין במועצה הקטנה. היא אומרת "אבל אבא שלנו הוא הימין" והוא מסביר שאבא שלהם שלח אותו במקומו בזמן שהוא נלחם. ויש לו צו חתום שתומך בטענתו. סרסיי מגיבה באופן בוגר ומגרשת את כולם.

"הייתי רוצה לדעת איך רימית את אבא כך שעשה את זה".

"אם הייתי מסוגל לרמות את אבא, הייתי כבר קיסר העולם". הוא מסביר לה שהיא הביאה את זה עצמה כשלא עצרה את הוצאתו להורג של נד. סרסיי מנסה לשכנע בעיקר את עצמה בטענה שרוב סטארק הוא ילד. "את מבינה שאנחנו מפסידים במלחמה?" וכשהיא שואלת אותו מה הוא מבין במלחמה, הוא מודה שכלום, אבל מציין שהוא מבין באנשים. והוא יודע ש"האויבים שלנו שונאים אחד את השני כמעט במידה בה הם שונאים אותנו".

סרסיי: "ג'ופרי הוא המלך".

טיריון: "ג'ופרי הוא המלך".

סרסיי: "אתה כאן כדי לייעץ לו".

טיריון: "אני כאן רק כדי לייעץ לו. ואם המלך יקשיב לדברי, המלך אולי יקבל את דודו ג'יימי בחזרה".

סרסיי: "איך?"

טיריון: "את אוהבת את ילדיך. זאת התכונה החיובית האחת שלך. זה ועצמות הלחיים שלך. גם הסטארקים אוהבים את הילדים שלהם. ויש לנו שתיים מהן".

ואז הוא מגלה שאריה נעלמה. "היו לנו שלושה סטארקים להחלפה. קצצת את הראש של אחד מהם ונתת לעוד אחת להימלט. אבא היה זועם. בטח מוזר לך, להיות הילדה המאכזבת". זה בהחלט אחד הימים המשמחים בחייו של טיריון לאניסטר.

לעומת זאת, היום של בראן לא כזה משמח. הוא צריך להקשיב לנודניק שהבית שלו זקוק לשיפוץ (ושנותן את יבבת "פעם היה יותר טוב" הטיפוסית). כי הוא אדון וינטרפל עכשיו, בעזרת לואין. בראן מתעצבן על כך שמשתמע מדבריו של הנודניק שזאת "המלחמה של רוב", אבל לואין נותן לו את הבונים שביקש, כדי להיפטר ממנו. משתלם להיות נודניק!

ואז אנחנו מקבלים סצנה מנקודת מבט נמוכה מעט, ורואים כוכב שביט אדום בשמים לפני שאנו רואים בבריכה השתקפות של דמות נקודת המבט. זה זאב. ואז בראן מתעורר.

באותה הסביבה בה היה חלום הזאב, בראן יושב על הגב של הודור בעודם הולכים ביער עם אושה, שמוצאת צמחים שהתה שלהם מעלים כאב. בראן טוען שהוא לא סובל מכאב. ומכוון את הודור לאנשהו. היא שואלת אותו על החלומות שלו, והוא מכחיש את קיומם. ואז יש דיון על כוכב השביט. בזמן שהם מגיעים לאותה הבריכה הקטנה אליה הגיע הזאב. בראן שמע שזה סימן שרוב ינצח. אושה מזכירה ששמעה עוד כל מיני פרשנויות. וכמעט ונראה שהיא הולכת לומר שאין לזה משמעות, כשהיא חושפת את מה שזה אומר לדעתה: כוכב שביט אדום בשמים? רק משמעות אחת: דרקונים. בראן טוען שהדרקונים מתו כולם כבר מאות שנים. ואושה מתבוננת בכוכב השביט…

מתבגרת

… שנמצא גם מעל המדבר שבו האספסוף של דאני – ושלושת הדרקונים הלא מתים כלל שלה – הולכים בחום. מבאס בחום. והסוסה שדרוגו נתן לדאני נופלת ומתה. מורמונט נותן לה שיחת עידוד, ומסביר לה שהיא צריכה להיות הכוח של האנשים שלה. היא שולחת את שלושת רוכבי הדם שלה (היי, ליהקו גם את השניים האחרים אחרי שרקארו ייצג את שלושתם בעונה הקודמת) למצוא משהו מעבר לשממה האדומה. זאת סצנה קצרה, אבל אני חושב שהיא מעניינת גם מכיוון שהיא מראה את דאני החדשה, הבטוחה יותר בעצמה, וגם את ההתקדמות של אמליה קלארק שמשחקת אותה, ונראית נינוחה יותר מכפי שהיתה בעבר. והיא מתבוננת בכוכב השביט…

… ששוב נותן לנו מעבר לסצנה הבאה, בצפון מעבר לחומה. משמר הלילה רוכב, וסאם שבר את המזחלת של גרן. רגע קומי לפני ההגעה למאחז של קראסטר, יצור דוחה להפליא שמתחתן עם בנותיו כך שהן יביאו לו עוד בנות. שאיתן הוא מתחתן. ג'ון תוהה מה קורה לבנים של הבנות של קראסטר.

מורמונט האב, זה ממשמר הלילה, משתדל להיות נחמד לקראסטר, כי הוא סוג של בן ברית של המשמר. קראסטר מציין שדבר אחד ש"אתם הדרומיים" טובים בו הוא הכנת יין. ג'ון נעלב וטוען שהם לא דרומיים. קראסטר לא סובל אותו על השניה הראשונה. הוא מסביר לו שהצפון האמיתי הוא רק מצפון לחומה. אחרי שהוא אומר שהוא יפה יותר מחצי מהבנות שלו ותוהה האם יש לו כוס רטוב בין הרגליים. כאמור, בחור מקסים. קראסטר סוחט גרזן ויין כדי למסור את המידע שלו: כל הפראים הלכו צפונה, לחבור למאנס ריידר, "המלך מעבר לחומה". איש משמר הלילה לשעבר, שאסף צבא גדול מכל צבאות הדרום. ולאן לוקחים צבא כשאתה בקצה הצפוני? דרומה. מורמונט מציע לקראסטר מחסה, אבל קראסטר מוציא מאחת מבנותיו/רעיותיו הצהרה על כך שעדיף להיות חופשי מעבד ושקראסטר שומר עליהן. הם יישנו אצל קראסטר, בתנאי שאם מישהו ישים יד על אחת הבנות, הוא יאבד את היד. "הגג שלך, הכללים שלך", אומר מורמונט. כשהם יוצאים, הוא נוזף בג'ון ואומר לו שאם הוא רוצה להנהיג מתישהו, הוא צריך ללמוד לציית.

כוכב השביט שוב מביא אותנו למקום חדש: דרגונסטון. לשעבר מושבם של הטארגריינים, וכיום מושבו של סטאניס ברתיאון, האח האמצעי בין רוברט ורנלי. על החוף מתחת לטירה יש טקס שריפת האלים הישנים לטובת האל החדש, אדון האור. את הטקס מנהלת מליסנדרה, הכוהנת של האל. הספטון המקומי רוצה לעצור אותה, ומנסה. אבל קשה לעצור אשה מטורפת. "אתה רוצה לעצור אותי? תעצור אותי".

מטורפת. אבל לא רק

אז היא מנהלת טקס די עלוב של שליפת חרב מהאש, לפי נבואה עתיקה. סטאניס שולף את החרב ומוכתר כ"לוחם האור". וכולם משתחווים, ומליסנדרה אומרת "כי הלילה אפל, ומלא זוועות". סטאניס חוזר על הדברים, מסמן לאשתו וכולם הולכים. רק הספטון נשאר, ודאבוס. דאבוס הוא אציל שנאמן לסטאניס במאת האחוזים. והוא לא בעניין של להקשיב לספטון, למרות שהם בבירור חברים ותיקים. הוא מותיר את הספטון לבד על החוף, עם האלים הבוערים שלו.

במצודה, סטאניס מכתיב מכתב. וההכתבה הזאת מלמדת אתכם כל מה שאתם צריכים לדעת עליו. הוא שמוק. הוא לא אהב את אחיו ולא מסוגל אפילו לכתוב את זה במכתב. הוא ישר במידה כזאת שסרגלים מודדים כמה הם ישרים לעומתו. והוא שמוק. הוא מוסיף לשמו של ג'יימי לאניסטר גם את התואר "קוטל מלך", אבל גם את התואר "סר". המכתב נועד לא לחזור על הטעות של נד, ששלח את המידע על כך שג'ופרי, אחיו ואחותו הם ממזרים רק לסטאניס. הוא יישלח לכ-ו-ל-ם. בינתיים, הספטון שם משהו ביין שלו.

דאבוס מציע בריתות. עם רנלי. עם רוב. סטאניס לא רוצה בריתות עם מי שלא מוכן להישבע לו אמונים כמלכן של כל שבע הממלכות. אנחנו מקבלים את המידע שרבים הכריזו נאמנות לרנלי. בין השאר מייס טיירל (אבא של המאהב של רנלי) ודאנדיל טארלי (אביו השמוק של סאם ממשמר הלילה). מליסנדרה חושבת שסטאניס לא צריך בני ברית כי יש לו את אדון האור. דאבוס מעדיף בני ברית עם ספינות. וסטאניס חושב ש"ג'ופרי, רנלי, רוב סטארק… הם כולם גנבים. הם ייכרעו על ברך או שאשמיד אותם".

הספטון קם להתנצל, ומכריז נאמנות לאדון האור. הוא לוגם מהכוס שלו, למרות שדאבוס – שהבחין שהוא שם בה משהו – רוצה לעצור אותו. ונותן אותה למליסנדרה, שלוגמת מהיין המורעל – בעוד הספטון מתחיל לגסוס, ולא מושפעת כלל. הספטון נופל, מת. ומליסנדרה מציינת "הלילה אפל ומלא זוועות, זקן. אבל הלהבה שורפת את כולן". במילים אחרות, היא פסיכית, אבל מאחורי המילים שלה יש כוח אמיתי.

ובינתיים, במחנה של רוב, המלך בצפון בא לביקור אצל ג'יימי הכבול והחבול. ג'יימי תוהה למה רוב לא מותיר אותו בטירה כלשהי. רוב מסביר שאז טייווין ישלח מכתב עם הבטחת גמול עשיר מצד אחד והשמדה מצד שני. ג'יימי תוהה האם זה אומר שהוא לא סומך על האצילים שלו. רוב סומך עליהם עם החיים שלו, אבל לא עם אלה של ג'יימי. הגיוני. גם ג'יימי רואה את ההגיון. הוא מתגרה ברוב, כמובן. אבל לרוב יש זאב. וזאת הפעם הראשונה שאנחנו רואים את אחד הזאבים במימדים הנוכחיים שלהם. מסיביים. רוב מעמת את ג'יימי עם מות הסוד שלו ושל סרסיי. ג'יימי לא נרתע. לא מדיבורים. אבל כשרוב הולך והזאב נצמד לפניו, גם ג'יימי לאניסטר מפחד ועוצם את עיניו. כשהוא פוקח אותן. הוא לבד.

מעלה מלך נראית כמו ציור מהמרפסת של מגדל הימין, שם שיי אומרת שהיא מסריחה. כשטיריון אומר שהיא רצתה לבוא, היא מבהירה שהיא מתה על סרחון הגופות, החרא השפיך, הרום והשום. ערים גורמות לה לרצות להזדיין. טיריון מציין שגם הכפר. והוא רוצה שהיא תיזהר, אסור שמישהו ידע שהיא שם. אסור לבטוח באף אחד במעלה מלך, כולם שקרנים. מעטים מהם טובים. הוא גם טוען שהוא עבד לאמת. שהוא קטן כל כך בגלל שמשקל כל האמת הזאת מוחץ אותו. ומתלונן שהמיטה קשה. זה אחד השינויים הרבים שהוא מתכנן לערוך.

אי שם בעיר, אצבעון מהלך, וסרסיי פוגשת אותו ומבקשת עזרה במציאת אריה. השניים פוצחים בדו קרב מילולי, בו סרסיי מזכירה את סיפור "פטיר אהב את קאט" והוא מתייחס לסוד המשפחתי שלה. ומציין ש"ידע הוא כוח". ואז סרסיי משיבה בהוראה לאבירים שלה להרוג אותו, ואז עוצרת אותם. אומרת להם לסגת שלושה צעדים. להסתובב. לעצום עיניים. וניגשת אליו ומסבירה לו: "כוח הוא כוח". לפעמים אצבעון מתחכם יותר מדי. סרסיי תעריך את זה אם אצבעון יפנה זמן מהמטבעות והזונות שלו וימצא את אריה. הילד שניקה אחרי האביר המת נמצא שם, ומנקה את הרצפה. אני לא חושב שהוא דמות, אבל אם הוא כן, הוא עובד בשביל ואריז.

החלק הנעים של השיחה. טוב, נעים יחסית

במחנה של רוב, הוא שולח את הדודן של הלאניסטרים למעלה מלך עם התנאים שלו: החזרת האחיות, החזרת העצמות של נד וכל מי שמת בשירותו. וויתור על הצפון. מעכשיו ועד קץ הזמן, ממלכה עצמאית. ואם ג'ופרי לא יקשיב, הוא ימות כמו נד, אבל מהחרב של רוב. והוא "יזהם את הדרום במתי לאניסטר". הדודן מציין ש"המלך ג'ופרי הוא ברתיאון" ורוב משיב בלעג, "אה, באמת?"

אחרי שהדודן נשלח לדרכו ורוב מפזר את המועצה, לתיאון יש הצעה. צריך ספינות כדי לנצח את הלאניסטרים, ולמשפחה שלו יש ספינות. הוא מציע לחזור הביתה ולגייס את אבא שלו. "אני בנו היחיד שעדיין בחיים. הוא יקשיב לי. אני לא בן סטארק, אבל אביך גידל אותי להיות איש כבוד. נוכל לנקום את נקמתו ביחד".

קטלין ממש ממש ממש לא מרוצה מהרעיון הזה. היא לא נותנת בבאלון גרייג'וי אמון "כי הוא לא ראוי לאמון". רוב רואה אפשרות לברית מורדים. קטלין רוצה לחזור הביתה, אבל רוב שלח את רודריק קאסל לוינטרפל להשגיח על הבנים. והוא שולח אותה למחנה של רנלי, לשאת ולתת איתו על ברית. היא לא רוצה לעשות את זה. אבל הוא משכנע אותה. הוא יודע שברית עם רנלי תאפשר להם לנצח. ולחזור הביתה. כולם. היא תרכב עם אור ראשון. הוא מבטיח לה ש"כולנו נהיה שוב יחדיו בקרוב", והיא מרוצה מההצלחות שלו.

במעלה מלך, ג'ופרי עורך שיפוצים בחדר הכס שלו. הוא רוצה חדר מפחיד. סרסיי מודאגת מכך שהם לא מוצאים את אריה, כי "הם בחיים לא יחזירו את ג'יימי רק בשביל סאנסה". אבל ג'ופרי חושב שאולי כן, כי הם "חלשים, ומעריכים יותר מדי את הנשים שלהם". סרסיי רוצה לשלוח את הצבא למצוא אותה. ולבקש עזרה מטייווין. ג'ופרי לא חושב שמלך צריך לבקש. הוא מצווה. והוא חושב שהטיפשות של סבא שלו בשדה הקרב היא הסיבה שרוב מחזיק בג'יימי. וואו. טייווין לא היה שמח לשמוע את זה.

ואז ג'ופרי מעלה את השמועות. סרסיי אומרת שאף אחד לא מאמין בזה. ג'ופרי שואל האם לרוברט היו עוד ילדים. סרסיי: "מה אתה שואל?"

ג'ופרי: "אני שואל האם הוא זיין נשים אחרות כשנמאס לו ממך. כמה ממזרים יש לו ש…" ואז סרסיי נותנת לו סטירה. גו סרסיי! הוא מזועזע. היא מזועזעת. הוא מזכיר לה שעל מה עשתה יש עונש מוות, ומציין שהיא לעולם לא תחזור על זה. ומשחרר אותה.

בבית הזונות של באיליש, נראה שרוז, הזונה שהתסריטאים המציאו בעונה שעברה, התקדמה בחיים לתפקיד מדאם, והיא שוכרת שתי בנות חדשות, בעודה מצטטת את מה שפטיר אמר כששכר אותה. היא נותנת הרצאה לזונה חדשה על כמה טעם זה הכל שם, ובאופן כללי נראית מאד מרוצה מעצמה.

ואז מגיע סלינט עם כמה מאנשיו. רוז חושבת שזה ביקור… ארמ… חברתי. אבל הוא מביא מישהו עצור והאנשים שלו מחפשים בבית הזונות. הם מחפשים את התינוק שנד פגש בעונה שעברה, הממזר האחרון של רוברט. ואז… רצח המוני של תינוקות וילדים. כל ממזר של רוברט נרצח. יש הרבה כאלה. תינוקות, ילדים, נערים. ואז הם מקבלים את השם של גנדרי. ואת המידע שהוא וקסדת הפר שלו יצאו למשמר הלילה בדרך המלך.

והנה קסדת הפר. וגנדרי. על עגלה. ואיתם, הילדה השניה שכולם מחפשים. אריה סטארק. זום אאוט. קרדיטים.

4 מחשבות על “משחקי הכס, עונה 2, פרק 1: The North Remembers”

  1. תודה שחזרת לכתוב גם על העונה השניה. כרגיל, סיקור משובח!
    תיקון קטן: בסצנת דרגונסטון זה לא הספטון אלא המלומד (שרשרת המקצוע נראית על צווארו) ששמו קרסן מהפרולוג של עימות המלכים (אאל"ט).

    1. וגם – אלו לא שתי זונות אלא גבר ואשה (אלה שרוז מסבירה להם מה לעשות ושולחת אותם להתרחץ אחר כך).

      חוצמזה – יאי! הבלוג חוזר!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s