קטגוריה: אישי

אז… היי?

ושוב אני חוזר אחרי היעדרות ארוכה. עד השנה שעברה, ערכתי את הבלוג של אתר הוצאת גרף, וזה היה כיף. אבל זה הפסיק, ובמשך זמן מה הספיק לי לכתוב בהארץ ולעשות את הפינה שלי The Tube על מימון המון, ולדבר על מד"ב בפייסבוק וטוויטר. אבל קורים דברים, ואני ארצה מקום לדבר עליהם כשאני אוכל. ו… אנשים עדיין מגיעים לכאן. למרות שלא עדכנתי נצח (הם בעיקר באים בחיפוש אחר סיכומי פרקים של משחקי הכס, דבר שכרגע אין לי את הכוח והזמן לעשות).

אז רעננתי טיפה את הלוק של האתר, וחזרתי. זה כבר לא "נייד ובדיוני", כי מעטים הדברים שמשעממים אותי כרגע כמו "מה חדש בטלפונים סלולריים". וזה לא "מימון ובדיוני", כי יש לי מספיק מקומות לדבר על מימון המון.

כאן, נכון לעכשיו, זה "דידי על מד"ב", וכן, זה כולל פנטסיה. אני מקווה שיהיו לי דברים מעניינים לכתוב, ומקווה שיעניין אתכם לקרוא אותם.

כתבתי על ספיישל חג המולד של הדוקטור בבלוגרף

אתם יכולים לקרוא את זה שם. בכלל, הרבה פוסטים שפעם הייתי כותב כאן, אני כותב שם.

דברים אחרים שפעם הייתי כותב כאן, וכל מיני דברים אחרים שדורשים יותר עבודה ממה שסביר שהייתי עושה כאן (לא כולל סיכומי משחקי הכס, שיעברו גם הם כנראה לבלוגרף), תוכלו למצוא במוסף הארץ.

סרטון פרידה מסטיב ג'ובס

המוות של סטיב ג'ובס הכה בי הרבה יותר קשה מכפי שהייתי יכול להעלות על הדעת. ביליתי את השעות האחרונות בקריאה, צפיה בסרטונים, צפיה בוידאו פודקאסט חי ובכתבות. הסרטון הזה מהווה סיום הולם ללילה הזה, אני חושב. בראיון המופלא המשותף שלו עם ביל גייטס לפני מספר שנים, ג'ובס אמר שהוא חושב על דברים במונחים של שירים של בוב דילן והביטלס. אז רק הולם ששמו לסרטון הזה פסקול של דילן. ובסופו, קטע הולם עד כאב מהנאום הנפלא של ג'ובס בפני בוגרי סטנפורד. נמצא, מכל המקומות שבעולם, אצל דן ליונס, האיש שפעם היה "סטיב ג'ובס המזויף".

פרידה מסטיב ג'ובס

מעולם לא היה לי מוצר של אפל. מעולם לא ממש רציתי מוצר של אפל. במשך השנים כתבתי המון מילות ביקורת על אפל ועל האדם שבראשה. אבל סטיב ג'ובס, מייסד אפל, ואולי המנכ"ל המצליח ביותר אי פעם, הוא אדם שהשפיע על חיי. אדם שהשפיע על כל עולם הטכנולוגיה והעולם ככלל.

ג'ובס אחראי במידה רבה למהפכת המחשב האישי. ג'ובס מימן את פיקסאר. ג'ובס הגה את האייפד ואת האייפון. ואני אולי לא רוצה אייפון, אבל עולם הסמארטפונים נמצא היכן שהוא בגללו.

סטיב ג'ובס, בפשטות, שיפר את החיים של כולנו. והלהט שלו למוצרים שימושיים יותר, נוחים יותר, טובים יותר, דחף את החברה שלו ואת המתחרות שלה ליצור טכנולוגיה טובה יותר.

סטיב ג'ובס שינה את העולם. הוא שינה את העולם לטובה. ועל כך, כשאני בא להיפרד ממנו, אני יכול לומר רק מילה אחת: תודה.

הפגנה אחת. אחרונה. לצדק חברתי.

ושוב הפסקה באסקפיזם למען המחאה. חלקכם צעדתם בכל הפגנה. חלקכם רק בגדולה. חלקכם לא צעדתם כלל. כי זה היה קשה. כי יש לכם ספקות בנוגע למטרות המחאה, או בנוגע למארגנים שלה.

הבלוג הזה עוסק לא מעט בעולמות אחרים. עולמות טובים יותר משלנו, ועולמות וטובים פחות. אין הרבה מקרים בהם לנו, כאזרחים, יש הזדמנות לשנות את העולם שלנו – או לפחות את הארץ שלנו – למקום טוב יותר. למקום שבו המדינה דואגת לאזרח יותר מאשר לתאגיד, מקום בו מונחים כמו "דיור בר השגה" ו"שכר הוגן לרופאים, מורים, עובדים סוציאלים (וכו' וכו')" אינם מדע בדיוני או פנטסיה. הפגנת המיליון היא לא הפגנה להפלת השלטון, למרות שזאת בהחלט יכולה להיות תוצאה שלה. היא הפגנה לשינוי סדרי העדיפויות במדינה הזאת. היא הפגנה ליצירת מדינה שבה הריבון פועל למען האזרח, כי זאת העבודה שלו.

בהנחה שיש לכם אינטרנט – ואחרת, איך בדיוק הגעתם לכאן? – אני חושב שאתם יודעים מה הסיבות לצעוד. אם לא, תקראו את זה.

זה לא סוף המאבק. זה לא סוף המחאה. אבל זאת ההפגנה הגדולה האחרונה, לפחות בסבב הזה. בין אם צעדתם בכל, חלק או אף אחת מההפגנות, תבואו הפעם. זאת הפעם שתיספר. זאת הפעם עליה תוכלו לספר לילדים ונכדים ואחיינים. אתם לא חייבים לבוא לאחת ההפגנות הגדולות בתל אביב, חיפה או ירושלים. יש הפגנות ברחבי הארץ. אבל אם אתם יכולים, תגיעו לגדולות. כדברי אחת הססמאות של ההפגנה הזאת, "הם מבינים רק מספרים", ומספרים גדולים נשמעים חזק יותר.

העם דורש צדק חברתי. בואו לדרוש אותו גם אתם. כי הוא גם בשבילכם, בשביל המשפחה שלכם, בשביל החברים שלכם.

ואם אתם באים, וצריכים זריקת מרץ, הנה סרטון ששמתי ביוטיוב לפני חלק מההפגנות: