פנטסיה פולנית – Uprooted מאת נעמי נוביק

uprooted

אצלנו בישראל, פולין לא בדיוק נחשבת לארץ מהאגדות. ההיסטוריה בעייתית, בלשון המעטה, ויש את הקטע הזה שרוב הסטריאוטיפים שבארצות הברית מוצמדים ליהודים, מוצמדים אצלנו לפולנים.

אם אתם מכירים את נעמי נוביק, סביר שאתם מכירים אותה בגלל ספרה "דרקון הוד מלכותו", שיצא לאור בהוצאת גרף, ומעולם לא זכה בישראל להצלחה לה הוא ראוי. באנגלית, אולי קראתם גם את ההמשכים הרבים של הספר, בסדרה שצפויה להסתיים בשנה הבאה עם הספר התשיעי.

אם קראתם כבר את נוביק, אתם יודעים שהיא סופרת מצוינת, ושהיא אוהבת דרקונים. אבל מה שקראתם לא יכין אתכם ל-Uprooted. ספר שמתרחש בגרסה פנטסטית של פולין (ושכנתה הפנטסטית לא פחות, רוסיה).

כל עשר שנים, בוחר הדרקון נערה בת שבע עשרה מאחד הכפרים שבעמק, ולוקח אותה מביתה. זה נשמע כמו סיפור די מוכר. אבל הדרקון הזה הוא לא דרקון, הוא קוסם. ולאף אחד לא ברור מה הוא עושה עם הנערות האלה, פרט לכך שהן נשארות במגדל עשור, ואז יוצאות לחופשי, ובדרך כלל לא נשארות בעמק. למה נותנים לו לעשות את זה? כי הם נמצאים בצילו של היער, ומהסכנה שטמונה בו, רק הדרקון מגן עליהם.

אניישקה היא נערה בת שבע עשרה, אחת מכמה "בנות-דרקון", כפי שמכנים בעמק את אלו שנולדו בגיל שאומר שבגיל שבע עשרה אחת מהן תיבחר. אבל היא לא ממש מודאגת בשביל עצמה. כולם יודעים שחברתה הטובה קאשיה תיבחר. הדרקון תמיד בוחר את הנערה המיוחדת ביותר, וקאשיה היא היפה ביותר, המקסימה ביותר, המוכשרת ביותר.

טוב, בשלב הזה אתם כבר יודעים שאניישקה תיבחר, כן? מה שאתם לא יודעים, הוא מה שיקרה בהמשך, ומה שקורה בהמשך הוא אחד מספרי הפנטסיה הטובים ביותר שקראתי. נוביק מודעת לכל הנוסחאות, בוחרת מהן בקפידה, ומפיחה בהן חיים חדשים, זוויות חדשות. זה ספר שמספר סיפור אפי ואישי, סיפור על התבגרות וחברות ואהבה, על קסם אפל ומאיפה – ולמה – הוא בא, על משפחה.

בחוגים ספרותיים בז'אנר, נהוג להשתמש לא מעט במונח "Level Up", כלומר לעלות שלב במשחק, כדרך מקוצרת לבטא את השאיפה של סופרים להשתפר במלאכתם. Uprooted הוא עליית השלב של נוביק. היא היתה סופרת מצוינת גם קודם, אבל עם הספר הזה היא מבהירה שמעמדה הוא בשורה הראשונה של הכותבים והכותבות בז'אנר.

וכן, כי תמיד שואלים את זה, זה ספר שעומד לחלוטין בזכות עצמו. נוביק לא פוסלת את האפשרות שתחזור לעולם ולדמויות, אבל הספר לא נכתב בכוונה להיות ראשון בסדרה.

סוכני שילד: אמרתי לכם! (מחשבות על הפינאלה של עונה 2, עם ספוילרים מינימליים)

אף אחד לא התלהב יותר ממני מהמחשבה שתהיה סדרה על שילד ביקום הקולנועי של מארוול. וכשהסדרה התחילה, וצלעה, וצופים נשרו בזה אחר זה, אני עדיין האמנתי. האמנתי בפוטנציאל. האמנתי במה שיכול לקרות. ואז הגיע קפטן אמריקה 2: חייל החורף, ואחריו הסדרה השתנתה לגמרי, והפכה טובה בהרבה, כי היה ברור שזה הדבר שלו חיכו כל העונה, שתזמנו את הפרקים בדיוק בהתאם. ובסוף העונה הראשונה, התלהבתי לקראת העונה השנייה בערך כמו שהתלהבתי לקראת הראשונה.

אבל תמיד נותר פער בין האמונה שלי למציאות. הסדרה הראתה מה הפוטנציאל שלה, נתנה פרקים מצוינים, אבל היו חלקים בעונה הזאת שהיו פחות טובים, שבהם ההחלטות של חלק מהדמויות נראו שרירותיות. ואני האמנתי. ואני אמרתי.

ואז הגיע פרק סוף העונה השנייה הכפול. אם CBS היו מוותרים כאן, ולא מחדשים את הסדרה, אני חושב שהייתי מסופק. כמו פרק הסיום של עונה חמש של באפי, הפרק הזה נכתב מתוך ידיעה שהוא עשוי בהחלט להיות הפרק האחרון של הסדרה. בניגוד לפרק הסיום של עונה חמש של באפי, הוא לא נגמר באופן שכדי לחזור ממנו צריך לשקוע עמוק עמוק למעמקי הדיכאון.

זה הפרק שבו הסדרה הפכה לכל מה שקיוויתי שהיא תהיה. זה היה סרט סוכני שילד, באורך מלא, בטלוויזיה, והוא היה נהדר. הוא הצדיק את כל מה שקרה בשתי העונות לפניו, וקרץ לצופים במגוון דרכים, וברמות שונות.

אני רוצה לתת דוגמה, שאני מקווה שלא תהיה ספוילרית מדי. בשלב מסוים בפרק, אומרת סוכנת 33 את המשפט "I stand with Ward", "אני עומדת עם/לצד וורד". והמשפט עובד בהקשר. אבל לתסריטאים היתה כאן אמירה ברורה ומכוונת לחלק מסוים מאד מקהל הצופים. התגית #istandwithward הפכה נפוצה ברשתות חברתיות לקראת סוף העונה שעברה, כאשר מעריצים רבים של הסדרה סירבו לקבל את העובדה שהסוכן גרנט וורד הוא לא מהחבר'ה הטובים. לא משנה כמה אנשים הוא רצח, מה הוא עשה, כמה מפלצתי הוא היה, הם המשיכו להאמין. כשכתבתי פוסט בטאמבלר בשנה שעברה שבו הבעתי חוסר אמון על כך שיש אנשים שעדיין תומכים בדמות, השתמשתי בתגית התמימה #ward, וחטפתי על הראש מכאלה שזעמו שהעזתי לכתוב מילה שלילית עליו עם התגית "שלהם". זה היה… מטריד.

השימוש במשפט הזה, במקום שבו שמו אותו בפרק, היה אמירה מובהקת של התסריטאים למעריצי וורד: רדו מזה, חברים. זה לא יקרה *אף פעם*. גרנט וורד שלכם הוא מפלצת, והגיע הזמן שתקבלו את זה.

אני יודע שיש אנשים שרמת המטה הזאת עשויה לעצבן אותם, אבל העניין הוא שזה, כאמור, עבד בהקשר. זאת היתה הכרזה רלוונטית ומשמעותית לפרק, לצד המשמעות שלה לחתך מסוים בקהל. הפרק הזה דחס כל כך הרבה, והצליח להעביר את הכל בהצלחה. זה גם הפרק שבו הושלם התהליך בן שתי העונות של סקיי, שהפך אותה מהאקרית שלא יודעת מי היא לגיבורת על לכל דבר ועניין. דייזי ג'ונסון. Quake, מהקומיקס, אבל עם כישורי לוחמה משופרים. לסקיי היו בסדרה שתי אמהות ושני אבות. האבות שלה, קולסון וקאל, לימדו אותה מי היא. האמהות שלה, ג'יינג ומלינדה מיי, לימדו אותה איך להשתמש ביכולות שלה, מי היא יכולה להיות.

אבל כולם בסדרה עברו תהליכים, כולם השתנו, התקדמו. נקרעו לגזרים והתאחו. טוב, כמעט כולם התאחו. או נמצאים בדרך לכך.

סוכני שילד היא הסדרה האהובה עלי בטלוויזיה מהשליש השני של העונה הראשונה. עכשיו אני יכול לומר באופן מובהק שהיא גם אחת הסדרות הטובות ביותר בטלוויזיה.

שני סיפורים ששווה לכם לקרוא

jinn

לאחרונה קראתי שני סיפורים חדשים יחסית שאני רוצה להמליץ לכם עליהם.

הראשון הוא סיפור קצר של הסופרת המלזית (גרה כיום בלונדון) המצוינת Zen Cho, שספרה הראשון, Sorcerer To The Crown יצא בספטמבר, והוא בהחלט ספר שאמליץ גם עליו בבוא העת. Monkey King, Fairy Queen הוא סיפור שמעמת שתי מסורות סיפורים קלאסיות, ובו מלך הקופים האסייתי מבקר בטעות בחצרה של מלכת הפיות. תחת המסווה האפקטיבי של סיפור מצחיק (והוא בהחלט מצחיק) וקליל, צ'ו כותבת על מפגש בין תרבויות ללא שפה משותפת, ועל האנשים שנקלעים בתווך.

הסיפור השני הוא למעשה נובלה, והוא נכתב על ידי עוסמן מאליק, סופר פקיסטני אמריקאי שסיפורו The Vaporization Enthalpy of a Peculiar Pakistani Family מועמד השנה לפרסי נביולה וסטוקר, וסביר שהיה מועמד גם להוגו אלמלא הארועים סביב הפרס השנה. אבל אני רוצה לדבר על The Pauper Prince and the Eucalyptus Jinn, נובלה שפורסמה בשבוע שעבר באתר Tor.com. זה סיפור פנטסיה על היסטוריה אישית, משפחתית ולאומית, וג'יני, שהזכיר לי בהיבטים שונים את ספרו של טים פאוורס Declare, ובהיבטים אחרים את הנובלה הסוחר ושער האלכימאי של טד צ'יאנג, אותה זכיתי לתרגם. בנוסף לקריאת הנובלה באתר Tor.com, אפשר גם לרכוש אותו בדולר לקינדל באמזון.

שני הסיפורים האלה הם חלק ממגמה מרתקת של השנים האחרונות, במסגרתה רבים מהקולות החדשים המרתקים ביותר בז'אנר מגיעים מאסיה, בין אם הם מהגרים שפועלים באירופה או בארצות הברית, ובין אם הם כותבים בארצות המקור שלהם ומפרסמים בשווקים בינלאומיים. שמות כמו אמל אל-מוכתר, אליסה וונג, איזבל יאפ ואחרים מצטרפים ליוצרים כמו טד צ'יאנג, קן ליאו, ווסלי צ'ו וג'ון צ'ו. במשך שנים רבות, המדע הבדיוני היה ז'אנר אמריקאי, עם סניף בבריטניה, ומדי פעם קול שונה פה ושם. כיום, התמונה הזאת משתנה, ובעיני לטובה.

ויקי למועמדי הוגו לשנה הבאה

יש סיכוי סביר שאתם יודעים על המתרחש עם פרס הוגו השנה. אם לא, תקראו אצל אהוד. חשבתי לעצמי, "עצמי, מה אני יכול לעשות בקשר לזה?" והגעתי למסקנה שיש משהו. לתחושתי, הבעיה הגדולה ביותר היא שבעוד המצביעים המאורגנים הם מעטים, הרבים שיכולים להצביע לא מצביעים כולם. וכשהם מצביעים, הם לא מצביעים לכל הקטגוריות. ולמה? כי הם לא יודעים למי להצביע, לא זוכרים מה הם אהבו.

התשובה היא לא לתת "רשימת נגד". זה דוחה, וזה להשתמש בכלים שאני רואה כפסולים. התשובה, בעיני, היא לתת לאנשים כלי שיעזור להם לזכור. אז יצרתי אותו. הכירו את ויקי מועמדי הוגו. מה עושים שם? אם אתם נתקלים במשהו שראוי לדעתכם להיות מועמד להוגו בשנה הבאה, בין אם לספר או סיפור או פנזין או כל קטגוריה אחרת, אתם יכולים ללכת לויקי, ולהוסיף את המועמד שלכם. בשנה הבאה, כשאנשים ירצו לשלוח את רשימת המועמדים שלהם, הם יוכלו ללכת לויקי ולראות את כל הדברים שהם ואחרים שמו בכל הקטגוריות, ולהיזכר. או אפילו, במקרה של רבים מהמועמדים, להקליק על הקישורים ולראות בעצמם.

איך עושים את זה? פשוט מאד: הכנתי סרטון באתר שתוכלו למצוא באתר שמדגים בדיוק איך!

מאז שיצרתי את הויקי, לפני שבועיים – שאז יצרתי את הקטגוריות והוספתי מועמד לכל אחת –  כל מיני אנשים טובים הוסיפו כבר מועמדים במגוון קטגוריות! זה מגניב! אם תרצו לתרום גם אתם, זה יהיה נחמד מאד.

אז… היי?

ושוב אני חוזר אחרי היעדרות ארוכה. עד השנה שעברה, ערכתי את הבלוג של אתר הוצאת גרף, וזה היה כיף. אבל זה הפסיק, ובמשך זמן מה הספיק לי לכתוב בהארץ ולעשות את הפינה שלי The Tube על מימון המון, ולדבר על מד"ב בפייסבוק וטוויטר. אבל קורים דברים, ואני ארצה מקום לדבר עליהם כשאני אוכל. ו… אנשים עדיין מגיעים לכאן. למרות שלא עדכנתי נצח (הם בעיקר באים בחיפוש אחר סיכומי פרקים של משחקי הכס, דבר שכרגע אין לי את הכוח והזמן לעשות).

אז רעננתי טיפה את הלוק של האתר, וחזרתי. זה כבר לא "נייד ובדיוני", כי מעטים הדברים שמשעממים אותי כרגע כמו "מה חדש בטלפונים סלולריים". וזה לא "מימון ובדיוני", כי יש לי מספיק מקומות לדבר על מימון המון.

כאן, נכון לעכשיו, זה "דידי על מד"ב", וכן, זה כולל פנטסיה. אני מקווה שיהיו לי דברים מעניינים לכתוב, ומקווה שיעניין אתכם לקרוא אותם.

רוצים לשלוח אותי לוורלדקון?

כל מי שמכיר אותי יודע שאני מתעניין מאד במימון המון. וכל מי שקורא את הבלוג הזה יודע שאני איש של מדע בדיוני. החלטתי לשלב בין השניים עם קמפיין באתר מימונה ששמו "שולחים את דידי לוורלדקון". הקמפיין עלה לפני מספר דקות באתר מימונה, ואשמח אם תעיפו בו מבט. כמובן שאשמח עוד יותר אם תשקיעו. 

כתבתי על ספיישל חג המולד של הדוקטור בבלוגרף

אתם יכולים לקרוא את זה שם. בכלל, הרבה פוסטים שפעם הייתי כותב כאן, אני כותב שם.

דברים אחרים שפעם הייתי כותב כאן, וכל מיני דברים אחרים שדורשים יותר עבודה ממה שסביר שהייתי עושה כאן (לא כולל סיכומי משחקי הכס, שיעברו גם הם כנראה לבלוגרף), תוכלו למצוא במוסף הארץ.

מדע בדיוני ופנטסיה

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 3,732 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: